יום ראשון, 26 ביוני 2011

ואל תגידו שלא אמרתי לכם!

חלק 1 – עמדו על זכותכם לחוזה עבודה




שמעו, אני ממש עצבנית! זה לא קורה לי הרבה, אבל היום אני עצבנית. ועוד על מי, על מועמד, על תום! אני פשוט לא מבינה אותו! איך הוא יכל לעשות את זה? לא ברור! מה, הוא לא חשב? עכשיו, שלא תבינו אותי לא נכון, אני מתה על תום, אני פשוט לא מבינה למה הוא עשה את זה...
ועכשיו לפשע של תום; האמת היא שכל פשעו היה להיות עיוור. אני פגשתי את תום ביריד תעסוקה של חבר שקיימנו בהרצליה לפני שבוע וחצי. תום ניגש אלי והתעניין אילו משרות יש לי להציע, על הדרך נראה לי שהוא גם התחיל איתי... אחרי שהצעתי לו שלוש-ארבע משרות תום הבין שאין לו סיכוי למצוא ביריד תעסוקה דייט, אבל יש לו מצב טוב לצאת עם עבודה. אחרי שדיברנו כמה דקות, תום לקח את הכרטיס שלי ואמר שהוא יקפוץ מחר למשרד להמשיך לדבר על משרות. אז הוא קרץ, שם את הכרטיס ביקור שלי בכיס שלו ואמר, "יופי עכשיו יש לי את הטלפון שלך", הוא עוד האמין שהוא ימצא אהבה ביריד. חמוד.
יום למחרת היריד, תום הגיע למשרדי חבר בת"א והתיישב מולי לשמוע עוד על הצעות העבודה. תום התעניין במכירות (צפוי!) ואמר שהדבר היחידי שמעניין אותו זה $$$. תום מאד, אבל מאד, רוצה לטוס להודו ולפגוש כמה חברים שלו שמטיילים בגואה – ויפה שעה אחת קודם! ולכן הוא היה לחוץ כסף, הוא רוצה להרוויח מקסימום כסף במינימום זמן. שמחתי להציע לתום שלוש הצעות במכירות פרונטליות ושטח (שתיים בחברת סלולר ואחת בחברת אשראי) שהיו עם שכר גבוה, בין הגבוהים בשוק. תום ממש התלהב מההצעות ואפילו התלבט איזו הכי טובה. תום יצא מחויך מהמשרד שבכיסו תאריכי מיונים לשלושת המשרות. ותאמינו לי שאם תום לא היה עושה שטויות, הוא היה מתקבל להיות סוכן שטח של חברת אשראי.
על איזו שטויות אני מדברת? אז הנה, תשמעו: למחרת הפגישה תום התקשר אלי ב8:00 בבוקר ואמר לי שהוא מצא עבודה! טוב, עד לכאן אין בעיה. הוא המשיך לספר לי ש הוא כבר התחיל לעבוד – והוא נמצא עכשיו בחיפה, בדרכו ליום העבודה הראשון! פה התחילו להידלק לי נורות, לא הבנתי איך הוא יצא מהמשרד שלי בשעה 16:30 ויום למחרת הוא כבר עובד, ועוד בחיפה. בלשית ההשמה יצאה לדרך – החקירה התחילה. שאלתי אותו איפה הוא עובד והוא פלט: סוכן שטח של משקפיים. טון הדיבור של תום הסגיר שיש צדק בחששות שלי והמשכתי לחקור/לחפור. ואתם לא מאמינים מה גיליתי... הנה תקציר השיחה שניהלנו:
אני: איך קוראים לחברה?
תום: לא יודע.
אני: כמה אתה מרוויח?
תום: בממוצע 8,000 ש"ח.
אני: מה זאת אומרת "ממוצע"? מה השכר בסיס שלך?
תום: לא יודע
אני: כמה עמלה אתה מרוויח על כל מכירה?
תום: לא יודע.
אני: אבל הרי חתמת על חוזה עבודה? לא?
תום: עדיין לא, פשוט לא יצא.
אני: ומה עם טופס 101? תגיד לי שמילאת לפחות טופס 101.
תום: תשמעי.... הוא פשוט היה עסוק... הוא הבטיח לי שמחר, מקסימום שבוע הבא נמלא.

פה חשכו עיני, נאטמו אזני, סמרו שערותיי וצמרמורת אחזה בגופי! איזה עצבים! איך תום נתן שיעשו לו את זה. חשוב לי פה לעצור ולהיות חד-משמעית: כל מועמד, ולא משנה מה גילו וכמה הוא לחוץ לעבוד, חייב להסדיר את זכויותיו במקום העבודה במסגרת חוזה עבודה או לכל הפחות באמצעות חתימה על טופס 101 המקנה לעובד את כל הזכויות המינימליות הקבועות בחוקי המדינה (כמו שכר מינימום, הפרשות פנסיוניות, זכויות סוציאליות).
ונחשו מה קרה לתום? אני מניחה שניחשתם נכון, תום חזר אלי אחרי יומיים של עבודה ושאל אותי אם שלושת ההצעות שהצעתי לו עדיין רלבנטיות. עניתי לו שכן ותיאמתי לו מיונים חדשים. השתכנעתי סופית שתום למד את הלקח שלו כששאל אותי כיצד יתוגמל על שעות נוספות במשרות שאליהן הוא מתמיין. אין מצב שתום יפול שוב.
ובכל זאת, יש בכל הסיפור הזה אנקדוטה מצחיקה – תום היה צריך להיות סוכן משקפיים להבין שאסור להתחיל עבודה על "עיוור". לפני שמתחילים לעבוד, ולא משנה באיזו עבודה או באיזו חברה, חובה של העובד להבין למה הוא נכנס. ולכן, אם למדתם ממני משהו אחד אבקש שזה יהיה: תמיד תדרשו טופס 101 שמתחילים עבודה חדשה וחוזה עבודה המסדיר את תנאי העסקתכם. ושלא תגידו שלא אמרתי לכם!

יום שני, 20 ביוני 2011

ותודה לקוטג' שהביאני עד הלום!


שאלה: מה אחד הפחדים הנפוצים ביותר בין צעירים בגילאי 19-26?

רמז: כמעט כולנו פוגשים עם הפחד הזה מתישהו בזמן התיכון/צבא/אוניברסיטה.

רמז קצת יותר עבה: פרזנטציה... מצגות... שיעורי חינוך ועדכוני אקטואליה...

תשובה: הפחד לעמוד ולדבר מול קהל.


רבים מכירים את הפחד לדבר מול קהל, וכמעט כל מי שמפחד לעמוד מול קהל חייב להתנסות בכך לפחות פעם אחת בחייו. השבוע מוגש לפניכם, סיפורו האמיתי של אביב שבעזרת קוטג' הצליח לנצח את הפחד שלו מקהל. כן, קוטג'.

אביב הוא סטודנט חרוץ, שמחפש עבודה עוד בזמן התואר בכדי להבטיח לעצמו עבודה ברגע שיסיים את לימודיו. אני מלווה את אביב כבר שבועיים, שבוע שעבר הוא הגיע למשרדי חבר תל-אביב לאחר שנודע לו שעליו להכין הרצאה כחלק מהמיונים שלו לתפקיד אחראי-משמרת במוקד הטלפוני של חברת אינטרנט מפורסמת.לחוץ לשריין לעצמו עבודה טובה אביב ביקש למצוא פתרון לשאלותיו אצלי. שראיתי את אביב נכנס בדיוק סיימתי להכין את סנדוויץ' הבוקר הקבוע שלי: קוטג' (3% מקסימום!) ועגבניה על טוסט (דגנים קל, בכל זאת יועצת השמה). שזיהיתי את אביב, התאפקתי והנחתי את הסנדוויץ' בצד.

אביב זרק את עצמו על הכיסא ושאל בעצבים: על מה אדבר? איך אבנה הרצאה של כמה דקות? מה יעניין אותם? ישבנו האחד מול השני כמה דקות והעלנו נושאים בסדר אקראי וראינו אם אביב מתחבר לנושא; על מה לא חשבנו: עם סגולה, צופים, הכנרת, גיטרות... זרקנו מלא נושאים לאוויר אבל כלום, נאדה. עשר דקות חלפו ועדיין לא הצלחנו לחשוב על נושא אחד טוב. שהתייאשתי פניתי לסנדוויץ' שחיכה לי. חתכתי את הטוסט לשניים והצעתי לאביב ביס. אביב הסתכל על הטוסט, חייך חיוך גדול, קם על רגליו, צעק "תודה" וברח הביתה. חשבתי לעצמי, האביב הזה מוזר, אבל לפחות עכשיו נשאר לי טוסט שלם. מצטערת, אבל אני מאד קנאית לטוסט הבוקר שלי.

לאביב הספיק מבט אחד בסנדוויץ' שלי להבין שהוא הולך לדבר על קוטג' וכך היה. מסתבר שאביב הוא פעיל מאד בסצינת הקוטג' בפייסבוק: הוא אחד האדמינים של הקוטג'-איוונט, כל הסטטוסים שלו מלאים במתכונים להכנת קוטג' ביתי והוא מראשוני המחרימים של קוטג'. עבור אביב, המאבק בעליית מחירי הקוטג' היווה נושא מושלם: גם יש לו עניין אישי וזה גם נושא אקטואלי שנמצא בכותרות כל העיתונים.


עניין אישי: יש מעסיקים שמבקשים מהמועמד להכין הרצאה קטנה של כמה דקות מראש ויש כאלה שנותנים למועמד מספר דקות בודדות בלבד להתארגן למשימה. בכל מקרה, מומלץ לבחור בנושא שיש לכם עניין אישי בו. אם אתם מעבירים נושא שהוא משעמם אפילו אתכם איך תצפו שהקבוצה תתנהג?

אקטואלי ובכותרות העיתונים: מניסיון (מר) תמיד עדיף לדבר על משהו שהקהל מבין ומתעניין בו. כלומר, במה שחם ורלבנטי באותו רגע – כמו מאבק הקוטג' בדוגמה של אביב. ישנם הרבה אירועים "אקטואליים" שניתן להשתמש בהם: אירועי ספורט, תכניות טלוויזיה, אירועים גדולים כמו "טעם העיר", גמר הישרדות וכו'.

החכמה היא למצוא נושא אקטואלי ולתת לו זווית אישית. במקרה של אביב, אביב תחילה הציג את הסיבה הכללית למאבק בעליית מחירי הקוטג'. זה היה השלב האקטואלי שכולם יכלו להזדהות איתו ולהבין על מה הוא מדבר. בשלב השני, אביב סיפר על ההתארגנות מאחורי הקלעים של הפייסבוק. כלומר, הוא נתן זווית אישית לסיפור שתופס כותרות.

בפוסט הזה אני לא מתיימרת להציע נוסחא כיצד נכון לעמוד מול קהל אלא התמקדתי בתהליך בחירת הנושא. אבל אני כן יכולה להציע עוד הצעה אחת קטנטנה, שאלו את הקהל שאלות על ההתחלה על מנת לרתום אותם לדיון ולעניין אותם. אביב למשל פתח את המיני-הרצאה שלו בשאלה, הוא שאל את המשתתפים: בכמה אחוזים עלה מחירו של הקוטג' בשנה מ2005? כל חברי הקבוצה ניחשו, אבל אף אחד לא חשב בכלל בכיוון התשובה הנכונה, 39%! לאחר מכן, הם ישבו מרותקים והקשיבו לכל מה שהיה אביב לספר להם.


אביב יצא בהרגשה מעולה מהמיונים, ובאמת התקשרו אליו יומיים לאחר מכן לאביב לאחל לו מזל טוב, הוא התקבל!

ועם מה אני יצאתי: אני זכיתי בבדיחה -
שאלה: מה הקשר בין הסנדוויץ' שלי לעבודה החדשה של אביב?
תשובה: ובכן, קוטג'!
תענוג הם חייה של יועצת השמה

יום שני, 13 ביוני 2011

תרופת סבתא לראיונות עבודה: קצת נימוסים + צ'ק ליסט

לצערו, למצולם יש קשר לכתבה...


היום יש לי סיפור של תושיה. זהו לא סיפור רגיל של מועמד מחפש עבודה, מועמד מוצא עבודה. אלא מועמד מחפש עבודה, על המועמד נופל בלת"ם מארץ הבלת"מים ורק אז המועמד מוצא עבודה. וזה בעצם מהות הסיפור: כיצד הגיבור של הפוסט גבר על הבלת"ם; אותו ארוע בלתי-מתוכנן שאיים להרוס את מסע חיפושיו של הגיבור למשרת חלומותיו.
אני מכירה את יוסי מעט מאד זמן יחסית, ועם זאת אני מרגישה שהוא מזכיר לי את אחי הקטן. את יוסי ראיתי לראשונה שהוא נכנס למשרדי חבר בתל-אביב לפני קצת יותר מחודש. עם כניסתו, יוסי הביט ימין/שמאל וצעד הישר אל עבר השולחן שלי ושאל אותי בתקיפות מפתיעה
"את יכולה במקרה לעזור לי להגיע להודו?". א-י-מ-א! זו התגובה הראשונה שלי. אבל אחרי כמה שניות יוסי התיישב בכסא מולי מחויך ושמח. ואז נפל האסימון; "אהההההההה, אתה רוצה שאני אעזור לך למצוא עבודה שתטיס אותך לטיול הגדול שלך בהודו! בטח! למה לא אמרת קודם?!" יוסי, כפי שהבנתם אני מניחה, הוא חייל משוחרר. והוא טרי (מה-זה טרי) בשוק העבודה ולמרות זאת אי-אפשר לקחת לו את המוטיבציה למצוא עבודה. כבר מהליכתו הבנתי שאותו מעניין רק דבר אחד הודו, והוא מוכן לעשות הרבה מאד בשביל למצוא לעצמו עבודה שתוביל אותו בסופו של דבר לטיול החלומות שלו.
לאחר שהתחלנו את הראיון יוסי אמר לי שהוא מחפש את העבודה ש"תכניס לי את הכי הרבה כסף בהכי פחות שעות ובתקופה הכי קצרה". בתרגום קצר וקולע: תני לי לעשות מכה ולברוח להודו. אבל זה לא הספיק ליוסי, לו חשוב גם שיהיו בריכה, וחדר-כושר והסעות הולך ושוב. רק לאחר שמצאתי שלוש משרות שהתאימו שענו לו על כל הדרישות – אחראי לקוח בחברת סלולר, רפרנט עסקי בספקית אינטרנט וסוכן שטח בחברת תקשורת – קבענו מיונים. בהתחשב בעובדה שהיה יום חמישי, קבענו מיונים ליום שני, שלישי ורביעי בשבוע לאחר מכן.
וביום ראשון הגיע הבלת"ם. יוסי התקשר אלי ב8:01 ואמר לי שהוא לא מאמין אבל הוא חולה-מת ואין מצב שהוא יגיע למיונים השבוע ושאבטל הכל. המעברים בין הים למזגן לא עשו לו טוב... יוסי סיפר לי שהוא לא מסוגל להתראיין ומפחד שהוא לא יזכור להגיד הכל. אבל זה המקום שאני רוצה להרוס לכם את הסיפור, ולספר לכם את הסוף – יוסי התקבל, והוא היום אחראי לקוח בחברת סלולר. עכשיו תעצרו רגע ונסו לחשוב בעצמכם, באיזה יום יוסי התראיין לתפקיד: ב', ג' או ד'? ומה יוסי עשה כדי לזכור את כל מה שהוא רצה להגיד? רוצים רמז, התשובות הרבה יותר קלות ממה שנדמה לכם.
התשובות לשאלות מצורפות כאן לשני טיפים קטנים שיעזרו לכם בפעם הבאה שתתפסו צינון לפני ראיון עבודה או מרכז הערכה. בינתיים, בעוד אני יושבת במשרד שלי וכותבת לכם יוסי הספיק לקנות כרטיס טיסה הלוך-חזור להודו. ועוד פתוח לשנה. מעניין אם הוא יביא לי טובלרון מהדיוטי?

ביטל ראיון עבודה בשל מחלה: ראיונות עבודה הם חלק מהחיים, ומה לעשות לפעמים אנחנו חולים. ולכן, יכול מאד להיות שמתישהו תצטרכו לבטל ראיון עבודה בשל מחלה. כעיקרון הביטול לא מהווה בעיה, הבעיה מתעוררת ביחס לשאלה מתי ביטלת את הראיון. המקובל הוא לבטל ראיון עבודה יום לפני קיומו או מוקדם בבוקר של הראיון. ביטול ראיון ברגע האחרון גורם למועמד להיראות לא רציני ולא אחראי, הרי ברור לכולם שהמועמד לא הספיק להצטנן ולקבל קול של קרפדה בדיוק עשרים דקות לפני הראיון.
יוסי, דרך אגב, הלך לראיון ביום ג' ולשם הוא התקבל. לכן, במקום לבטל את כל המיונים מראש עדיף תמיד לחכות לצהריים יום לפני המיונים ורק אז לעדכן; ולא לקבל החלטות פזיזות ולבטל ראיונות עבודה. הרי, לא תמיד הצעות העבודה יחכו...

הכינו צ'ק ליסט, במיוחד כשחולים: בדיוק כמו ששחקן תיאטרון מתאמן לפני אודישן, גם מחפש עבודה צריך להתאמן לקראת ראיון עבודה. בראיונות העבודה המועמד נדרש לריכוז גבוה היות והוא נדרש לענות על שאלות המרואיין תוך כדי שהוא "מוכר את עצמו למראיין". כלומר, על המועמד להסביר בצורה רהוטה ועניינית למה הוא המועמד המתאים ביותר לתפקיד. לכן מומלץ מאד לבחור לפני הראיון מספר נקודות קריטיות שאין מצב לא להעלות אותן במהלך הראיון. נקודות אלה יכולות להיות השכלה רלבנטית, ניסיון תעסוקתי, פרס מהעבר, תכונות אופי מסוימות. לדוגמא, הצ'ק ליסט שלי בראיון עבודה ב'חבר הון אנושי' כלל: תואר ראשון במדעי החברה, עבודה כאחמ"שית בחברת אשראי מובילה, מאד מסודרת ויסודית. לכל אחד יש את הצ'ק ליסט שלו.
יוסי, כפי שאמרתי, מאד רצה את התפקידים שהצעתי לו ולכן עשה חזרות של ממש יום לפני הראיון עם אמא שלו ואפילו הכין לעצמו שליף עם הצ'ק ליסט שלו. בסופו של דבר, מרוב הכנות יוסי תקתק את הראיון עבודה וזכר להגיד את כל מה שרשם בצ'ק ליסט, וזאת מבלי להציץ בו אפילו פעם אחת.