ועכשיו לפשע של תום; האמת היא שכל פשעו היה להיות עיוור. אני פגשתי את תום ביריד תעסוקה של חבר שקיימנו בהרצליה לפני שבוע וחצי. תום ניגש אלי והתעניין אילו משרות יש לי להציע, על הדרך נראה לי שהוא גם התחיל איתי... אחרי שהצעתי לו שלוש-ארבע משרות תום הבין שאין לו סיכוי למצוא ביריד תעסוקה דייט, אבל יש לו מצב טוב לצאת עם עבודה. אחרי שדיברנו כמה דקות, תום לקח את הכרטיס שלי ואמר שהוא יקפוץ מחר למשרד להמשיך לדבר על משרות. אז הוא קרץ, שם את הכרטיס ביקור שלי בכיס שלו ואמר, "יופי עכשיו יש לי את הטלפון שלך", הוא עוד האמין שהוא ימצא אהבה ביריד. חמוד.
יום למחרת היריד, תום הגיע למשרדי חבר בת"א והתיישב מולי לשמוע עוד על הצעות העבודה. תום התעניין במכירות (צפוי!) ואמר שהדבר היחידי שמעניין אותו זה $$$. תום מאד, אבל מאד, רוצה לטוס להודו ולפגוש כמה חברים שלו שמטיילים בגואה – ויפה שעה אחת קודם! ולכן הוא היה לחוץ כסף, הוא רוצה להרוויח מקסימום כסף במינימום זמן. שמחתי להציע לתום שלוש הצעות במכירות פרונטליות ושטח (שתיים בחברת סלולר ואחת בחברת אשראי) שהיו עם שכר גבוה, בין הגבוהים בשוק. תום ממש התלהב מההצעות ואפילו התלבט איזו הכי טובה. תום יצא מחויך מהמשרד שבכיסו תאריכי מיונים לשלושת המשרות. ותאמינו לי שאם תום לא היה עושה שטויות, הוא היה מתקבל להיות סוכן שטח של חברת אשראי.
על איזו שטויות אני מדברת? אז הנה, תשמעו: למחרת הפגישה תום התקשר אלי ב8:00 בבוקר ואמר לי שהוא מצא עבודה! טוב, עד לכאן אין בעיה. הוא המשיך לספר לי ש הוא כבר התחיל לעבוד – והוא נמצא עכשיו בחיפה, בדרכו ליום העבודה הראשון! פה התחילו להידלק לי נורות, לא הבנתי איך הוא יצא מהמשרד שלי בשעה 16:30 ויום למחרת הוא כבר עובד, ועוד בחיפה. בלשית ההשמה יצאה לדרך – החקירה התחילה. שאלתי אותו איפה הוא עובד והוא פלט: סוכן שטח של משקפיים. טון הדיבור של תום הסגיר שיש צדק בחששות שלי והמשכתי לחקור/לחפור. ואתם לא מאמינים מה גיליתי... הנה תקציר השיחה שניהלנו:
אני: איך קוראים לחברה?
תום: לא יודע.
אני: כמה אתה מרוויח?
תום: בממוצע 8,000 ש"ח.
אני: מה זאת אומרת "ממוצע"? מה השכר בסיס שלך?
תום: לא יודע
אני: כמה עמלה אתה מרוויח על כל מכירה?
תום: לא יודע.
אני: אבל הרי חתמת על חוזה עבודה? לא?
תום: עדיין לא, פשוט לא יצא.
אני: ומה עם טופס 101? תגיד לי שמילאת לפחות טופס 101.
תום: תשמעי.... הוא פשוט היה עסוק... הוא הבטיח לי שמחר, מקסימום שבוע הבא נמלא.
פה חשכו עיני, נאטמו אזני, סמרו שערותיי וצמרמורת אחזה בגופי! איזה עצבים! איך תום נתן שיעשו לו את זה. חשוב לי פה לעצור ולהיות חד-משמעית: כל מועמד, ולא משנה מה גילו וכמה הוא לחוץ לעבוד, חייב להסדיר את זכויותיו במקום העבודה במסגרת חוזה עבודה או לכל הפחות באמצעות חתימה על טופס 101 המקנה לעובד את כל הזכויות המינימליות הקבועות בחוקי המדינה (כמו שכר מינימום, הפרשות פנסיוניות, זכויות סוציאליות).
ונחשו מה קרה לתום? אני מניחה שניחשתם נכון, תום חזר אלי אחרי יומיים של עבודה ושאל אותי אם שלושת ההצעות שהצעתי לו עדיין רלבנטיות. עניתי לו שכן ותיאמתי לו מיונים חדשים. השתכנעתי סופית שתום למד את הלקח שלו כששאל אותי כיצד יתוגמל על שעות נוספות במשרות שאליהן הוא מתמיין. אין מצב שתום יפול שוב.
ובכל זאת, יש בכל הסיפור הזה אנקדוטה מצחיקה – תום היה צריך להיות סוכן משקפיים להבין שאסור להתחיל עבודה על "עיוור". לפני שמתחילים לעבוד, ולא משנה באיזו עבודה או באיזו חברה, חובה של העובד להבין למה הוא נכנס. ולכן, אם למדתם ממני משהו אחד אבקש שזה יהיה: תמיד תדרשו טופס 101 שמתחילים עבודה חדשה וחוזה עבודה המסדיר את תנאי העסקתכם. ושלא תגידו שלא אמרתי לכם!