ואל תגידו שלא אמרתי לכם!

חלק 1 – עמדו על זכותכם לחוזה עבודה

שמעו, אני ממש עצבנית! זה לא קורה לי הרבה, אבל היום אני עצבנית. ועוד על מי, על מועמד, על תום! אני פשוט לא מבינה אותו! איך הוא יכל לעשות את זה? לא ברור! מה, הוא לא חשב? עכשיו, שלא תבינו אותי לא נכון, אני מתה על תום, אני פשוט לא מבינה למה הוא עשה את זה...
ועכשיו לפשע של תום; האמת היא שכל פשעו היה להיות עיוור. אני פגשתי את תום ביריד תעסוקה של חבר שקיימנו בהרצליה לפני שבוע וחצי. תום ניגש אלי והתעניין אילו משרות יש לי להציע, על הדרך נראה לי שהוא גם התחיל איתי... אחרי שהצעתי לו שלוש-ארבע משרות תום הבין שאין לו סיכוי למצוא ביריד תעסוקה דייט, אבל יש לו מצב טוב לצאת עם עבודה. אחרי שדיברנו כמה דקות, תום לקח את הכרטיס שלי ואמר שהוא יקפוץ מחר למשרד להמשיך לדבר על משרות. אז הוא קרץ, שם את הכרטיס ביקור שלי בכיס שלו ואמר, "יופי עכשיו יש לי את הטלפון שלך", הוא עוד האמין שהוא ימצא אהבה ביריד. חמוד.
יום למחרת היריד, תום הגיע למשרדי חבר בת"א והתיישב מולי לשמוע עוד על הצעות העבודה. תום התעניין במכירות (צפוי!) ואמר שהדבר היחידי שמעניין אותו זה $$$. תום מאד, אבל מאד, רוצה לטוס להודו ולפגוש כמה חברים שלו שמטיילים בגואה – ויפה שעה אחת קודם! ולכן הוא היה לחוץ כסף, הוא רוצה להרוויח מקסימום כסף במינימום זמן. שמחתי להציע לתום שלוש הצעות במכירות פרונטליות ושטח (שתיים בחברת סלולר ואחת בחברת אשראי) שהיו עם שכר גבוה, בין הגבוהים בשוק. תום ממש התלהב מההצעות ואפילו התלבט איזו הכי טובה. תום יצא מחויך מהמשרד שבכיסו תאריכי מיונים לשלושת המשרות. ותאמינו לי שאם תום לא היה עושה שטויות, הוא היה מתקבל להיות סוכן שטח של חברת אשראי.
על איזו שטויות אני מדברת? אז הנה, תשמעו: למחרת הפגישה תום התקשר אלי ב8:00 בבוקר ואמר לי שהוא מצא עבודה! טוב, עד לכאן אין בעיה. הוא המשיך לספר לי ש הוא כבר התחיל לעבוד – והוא נמצא עכשיו בחיפה, בדרכו ליום העבודה הראשון! פה התחילו להידלק לי נורות, לא הבנתי איך הוא יצא מהמשרד שלי בשעה 16:30 ויום למחרת הוא כבר עובד, ועוד בחיפה. בלשית ההשמה יצאה לדרך – החקירה התחילה. שאלתי אותו איפה הוא עובד והוא פלט: סוכן שטח של משקפיים. טון הדיבור של תום הסגיר שיש צדק בחששות שלי והמשכתי לחקור/לחפור. ואתם לא מאמינים מה גיליתי... הנה תקציר השיחה שניהלנו:
אני: איך קוראים לחברה?
תום: לא יודע.
אני: כמה אתה מרוויח?
תום: בממוצע 8,000 ש"ח.
אני: מה זאת אומרת "ממוצע"? מה השכר בסיס שלך?
תום: לא יודע
אני: כמה עמלה אתה מרוויח על כל מכירה?
תום: לא יודע.
אני: אבל הרי חתמת על חוזה עבודה? לא?
תום: עדיין לא, פשוט לא יצא.
אני: ומה עם טופס 101? תגיד לי שמילאת לפחות טופס 101.
תום: תשמעי.... הוא פשוט היה עסוק... הוא הבטיח לי שמחר, מקסימום שבוע הבא נמלא.

פה חשכו עיני, נאטמו אזני, סמרו שערותיי וצמרמורת אחזה בגופי! איזה עצבים! איך תום נתן שיעשו לו את זה. חשוב לי פה לעצור ולהיות חד-משמעית: כל מועמד, ולא משנה מה גילו וכמה הוא לחוץ לעבוד, חייב להסדיר את זכויותיו במקום העבודה במסגרת חוזה עבודה או לכל הפחות באמצעות חתימה על טופס 101 המקנה לעובד את כל הזכויות המינימליות הקבועות בחוקי המדינה (כמו שכר מינימום, הפרשות פנסיוניות, זכויות סוציאליות).
ונחשו מה קרה לתום? אני מניחה שניחשתם נכון, תום חזר אלי אחרי יומיים של עבודה ושאל אותי אם שלושת ההצעות שהצעתי לו עדיין רלבנטיות. עניתי לו שכן ותיאמתי לו מיונים חדשים. השתכנעתי סופית שתום למד את הלקח שלו כששאל אותי כיצד יתוגמל על שעות נוספות במשרות שאליהן הוא מתמיין. אין מצב שתום יפול שוב.
ובכל זאת, יש בכל הסיפור הזה אנקדוטה מצחיקה – תום היה צריך להיות סוכן משקפיים להבין שאסור להתחיל עבודה על "עיוור". לפני שמתחילים לעבוד, ולא משנה באיזו עבודה או באיזו חברה, חובה של העובד להבין למה הוא נכנס. ולכן, אם למדתם ממני משהו אחד אבקש שזה יהיה: תמיד תדרשו טופס 101 שמתחילים עבודה חדשה וחוזה עבודה המסדיר את תנאי העסקתכם. ושלא תגידו שלא אמרתי לכם!

אין ספק, האביב הגיע ופסח בא. אין כמו פסח, מבחינתי פסח הוא אם כל החגים! זהו החג האמיתי שלפיו כל יתר החגים נמדדים. וזאת בגלל שפסח הוא למעשה "הארוחה המשפחתית הגדולה ביותר במהלך השנה". למרות שמשך החג עצמו לא עולה על שבעה ימים, בפסח ישנן לפחות שש ארוחות משפחתיות: ליל סדר, ארוחת שאריות של ליל הסדר, על האש בירקון, קבלת שבת, ערב חג שני והמימונה. אם כן זה חג רווי אוכל ורווי משפחה. אבל זה לא אומר שאתם לא יכולים לקדם את עצמכם בתהליך חיפוש העבודה. אם כן היום בבלוג, פוסט קצת יותר רציני (וקצרצר במיוחד) עם שני טיפים בלבד כיצד להוציא את המקסימום מארוחות החג. אבל הערה קטנה לפני שממשיכים, הפוסט הזה לא מיועד למי שמחפש מתכון קסם להתחמק מהדודה החופרת אלא לאנשים שגם ב"חופשת פסח" לא נחים.

העמיקו את הקשר עם האורחים והציגו את עצמכם בפני אורחים חדשים. בכל ארוחת חג יש את הדוד שמגיע שאף אחד לא הכיר קודם. כאילו שיש מחסן שפותחים אותו פעמיים בשנה (ראש השנה ופסח) ומציעים להשכיר קרוב משפחה שאף אחד לא כל כך מכיר. עצתי לכם הוא לשאול את הוריכם מי הוא אותו דוד שאף אחד לא מכיר ובמה הוא עוסק. אבל עצה זו לא תקפה לדוד האלמוני בלבד, בעיני חשוב שתדעו במה כל הדודים והדודות שלכם. כי בישראל כמו בישראל, העולם קטן, מאד מאד קטן.

שנה שעברה מועמדת שלי, איילה, שבדיוק סיימה תואר ראשון בתקשורת הצליחה לסדר לעצמה שני ראיונות עבודה במהלך ליל הסדר בלבד. במהלך הערב איילה תחקרה את משה, הדוד האהוב עליה שעובד כתקציבאי בחברת הפקות בינונית. איילה שמעה ממנו סיפורים רבים על העבודה, מה היא דורשת ועל האנשים שעובדים איתו. לאחר שהרשתה למשה לדבר במשך חצי שעה איילה החלה להפעיל לחץ (פיזי לא מתון) שהוא יעזור לה להשיג ראיון עבודה. איילה דרשה ממנו הבטחה שהוא ידפיס את קורות החיים שלה ויפיץ אותם במשרד. אולם, להפתעתה ההזמנה לראיון עבודה הגיע מהר מהמצופה ולא מהכיוון של משה. היה זה דווקא אחד האורחים בסדר שפנה אליה ושאל אותה אם היא פנויה לראיון ביום ראשון בבוקר. מבולבלת, איילה הביטה באורח שהיא לא הכירה; כמו שאמרנו, תמיד יש את האחד הזה שאתם לא סגורים מה הקשר שלו... והשנה מסתבר שהאורח המסתורי הוא לא אחר מחברו הטוב של דוד אחר של איילה ובמקרה הוא שותף בחברת פרסום גדולה.

דברו עם קרובי משפחה בני גילכם. ארוחות החג מספקות הזדמנות נהדרת וכמעט יחידה להתעדכן מקרובי משפחה מעט יותר רחוקים. לי למשל יש קרובי משפחה שאני רואה אותם פעמיים בשנה, (שוב) ראש השנה ופסח. כל מפגש כזה מנוצל לעדכונים חמים ורכילות משפחתית עסיסית. בעיניי שלב העדכונים הוא החשוב ביותר במהלך הלילה. זה השלב בו אני מצליחה להתייעץ עם קרובי המשפחה שלי שרואים את שוק העבודה והלימודים בגובה העיניים שלי. בשונה מההורים שלנו, בני-הדודים שלי קרובים יותר לגילי ומכירים מקרוב את החוויות שאני עוברת. יתרה מזאת, רבים מהם נמצאים בשלבים דומים לשלב בו אני נמצאת, פשוט במקומות אחרים. לדוגמא, אני נמצאת בתחילת דרכי המקצועית בתחום משאבי אנוש ולאחר תואר ראשון ובן-דודי האהוב, אלון, בדיוק התחיל את הסטאז' שלו בחשבונאות בחברה גדולה בירושלים.

בפעם שעברה שנפגשנו אלון ואני התלבטנו ארוכות האם להיכנס לחברה גדול ומוכרת או לחברה קטנה ואלמונית יחסית. שנינו בדיוק עמדנו בצומת דרכים הראשונה המשמעותית שלנו והשיחות בינינו עזרו. למעשה, השיחה עם אלון הובילה אותי להגיש קורות חיים לתפקיד יועצת השמה בחבר הון אנושי, כי החלטנו יחד שעדיף ללכת על חברה גדולה בעלת שם חזק בשוק. ולכן אני מציעה לכל אחד ואחת להתעדכן אצל קרוביו בני גילכם. תופתעו לגלות שגם קרובי המשפחה שלכם מצפון ו/או דרום חולקים דילמות דומות ולפעמים דווקא העצה של קרוב-רחוק עשויה להיות בדיוק העצה שחיפשת.

הפעם הבלוג לבש בגדי חג וניסה להציע שני טיפים לארוחה המשפחתית הגדולה ביותר במהלך השנה, הלא היא פסח. לסיכום, חשוב לי להזכיר שתהליך חיפוש עבודה הוא במידה רבה תודעתי, ברגע שאנחנו מפנימים שאנחנו מחפשים עבודה נדע לנצל יותר הזדמנויות ורק כך נוכל להפוך גם את הארוחות המשפחתיות בפסח להזדמנויות לעבודה חדשה.

ובנימה זו, אני מאחלת לכל קוראיי חג חירות שמח! מי יתן שכולנו נמצא את עצמנו עובדים השנה בעבודה שמאתגרת אותנו וממלאה אותנו סיפוק. לו יהי!

אני, פורים

איזה כיף, פורים הגיע! פורים זה אחד החגים האהובים אם לא ה! למעשה, אני מאמינה שצריכים להכריז על פורים כחג הכי טוב שיש. ואם אתם לא מאמינים לי הנה כמה סיבות טובות שישכנעו אתכם: בפורים אין רגל קרושה או חזרת אלא אזני המן בשלל צבעים וטעמים; ארוחת החג המסורתית מפנה את מקומה למסיבות רחוב; ואת שירת "היא שעמדה" מחליפים בצפירות עולות ויורדות בעת הנהיגה... אני כמובן יכולה להמשיך ככה עוד, אבל אתם בטח מחכים לפואנטה. והפואנטה בפורים זו התחפושת. החופש לתכנן, לעצב ולבנות לעצמך תדמית זה פשוט..... זה פשוט כיף!

בעבודה שלי, בדומה לחג הפורים, אני עוסקת בבניית תדמית והעברתה מול מראיינים ומגייסים. הרי תחשבו על זה רגע, מה זה בעצם ראיון עבודה? ראיון עבודה זה פורים בקטן, חצי שעה של פורים באמצע היום. הרי כולנו מתבקשים לפני ראיון עבודה לתכנן, לעצב ולבנות לעצמו תדמית, כאשר במהלך הראיון עלינו להוכיח למראיין שאנחנו האדם המתאים למשרה. כמועמדים בראיונות עבודה אנחנו צריכים להיות יצירתיים, אופנתיים, חדשניים, שמרניים ולפעמים הכל יחד... ועכשיו אסביר את עצמי.

והפעם לכבוד פורים אחרוג ממנהגי ואספר לכם משהו קטן עלי (הגיע הזמן שאני אעשה לעצמי קצת פדיחות בבלוג הזה). אז ככה, אחרי שסיימתי תואר ראשון שלחתי קורות חיים לחברות רבות. מכיוון שלא ידעתי בדיוק מה אני רוצה לעשות שאהיה גדולה שלחתי את קורות החיים שלי למודעות רבות, אבל בעיקר למשרות בתחום שירות לקוחות, אדמיניסטרציה ומשאבי אנוש. הראיון הראשון שאליו זומנתי היה לתפקיד של מנהלת תיקי לקוחות בחברת סלולר שיש לה משרדים בתל-אביב. לחוצה לקראת הראיון הראשון, ביקשתי מאמא שלי להצטרף אלי למסע קניות כדי להצטייד ב"בגדי ראיונות עבודה". רק אחרי שלוש שעות של שיטוטים, חמש חנויות וארבע מוכרות מתוסכלות - הצלחתי למצוא בגדים יפים לראיון עבודה. בבוקר הראיון פרשתי את הבגדים החדשים שלי – ז'קט, מכנסיים מחויטות, חולצה מכופתרת עניבה ונעלי עקב גבוהות.

אין מה להגיד, נראתי 10. ובכל זאת אני מניחה שאתם מבינים עכשיו את מה שאני לא הבנתי אז: התדמית שלי לא תאמה את רוח הארגון. שהגעתי למשרדים של החברה הופתעתי לגלות שמרבית העובדים הגיעו בג'ינס וחולצת טריקו פשוטה. הפדיחה רק גדלה שמי שראיינה אותי הייתה צעירה ממני ולבשה שמלה קייצית וסנדלים. בעוד שכולם היו לבושים כאילו היה זה היום הראשון של החופש הגדול אני נראיתי כאילו הלכתי להעביר הרצאה בכנסת; המראיינת הייתה לבושה "עספור" ואני "פופוליטיקה". במקום ליצור לעצמי תדמית של בחורה רצינית שמחפשת לעבוד קשה ולהתחיל בקריירה אחרי התואר תייגתי את עצמי כמועמדת מבולבלת שלא יודעת להתאים את עצמה למקום עבודה.

על בשרי למדתי את אחד הלקחים החשובים ביותר לראיונות עבודה, "ברומא, התנהג כרומאי". להקל עליכם ולמנוע לעצמכם פדיחות כאלה הנה כמה טיפים פשוטים שיעזרו לכם "להתחפש" נכון לראיון העבודה הבא שלכם:

Google: ההכנות לראיון העבודה מתחילות הרבה קודם לראיון עצמו. על כל אחד להכין את עצמו לראיון העבודה ולדעת לתאר את הארגון אליו הוא מתמיין. את רוב המידע הנחוץ תוכלו כמובן למצוא באינטרנט- למשקיענים מומלץ ביקור מקדים בחברה המגייסת. חשוב להדגיש שהטיפ הזה תקף לכל מקום עבודה, בין אם זה בית קפה שכונתי או משרד רואי-חשבון בינ"ל. חשוב שהתדמית אותה אתם "מאמצים" רצויה ונתמכת ברמת הארגון. לדוגמא, ישנם מקומות תעסוקה שלא מגלים סובלנות לצבעים בשיער או שמחייבים קוד לבוש מחויט ומצד שני חברות בהם קוד לבוש מחויט נתפס כשמרני ופחות מתאים לרוח הארגון. תחשבו אתם רגע מתי פעם אחרונה ראיתם עורך דין במתחם הבורסה לבוש בשרוול.

בחרו את המסיכה המתאימה: ראיון עבודה, כמו פורים, הוא ארוע חריג. ברוב ימות השנה אנחנו לא מחופשים אלא מתנהגים בטבעיות: מדברים, אוכלים, צוחקים ועובדים בטבעיות. ולכן, התחפושת/תדמית אותה אתם בוחרים לחשוף בראיון העבודה צריכה להיות כזו שתוכלו "להחזיק" גם ביום-יום. ולכן, הגיעו לראיון העבודה שאתם מציגים תדמית שאתם מאמינים בה. לצורך המחשה בואו נחזור לדוגמא שלי. אילו המראיינת הייתה מקבלת אותי לעבודה הייתי נאלצת לקנות עוד כמה סטים של בגדים מחויטים וכמה זוגות נעליים (מכאיבות במיוחד!) על מנת לשמור על תדמית אמינה בעיני מי שראיינה אותי. דרך אגב, הבגדים שקניתי לראיון העבודה ההוא עדיין יושבים באותו מקום שהנחתי אותם לפני שנתיים שחזרתי מהראיון.

זה לא טיפ, אלא אל תעשה! למרות השוני בין מקומות העבודה ישנם כמה איסורים מוחלטים ומקובלים. השאירו בבית כפכפים ובגדי ים, גם במידה והראיון נערך ממש על קו החוף בתל-אביב. כמו כן, עדיף להימנע מאיפור זוהר וצעקני. השתדלו להימנע מכיתוב פוגעני או איורים בוטים על חולצות או תיקים. כלל אצבע נוסף הוא שעדיף להיות טיפה שמרני בראיון עבודה – עדיף להיזהר ולהתקבל מאשר להתפרע ולהידחות.

ראיונות עבודה הם הזדמנות נהדרת עבור כל אחד לתכנן ולהציג תדמית מסוימת כלפי מקום עבודה פוטנציאלי. ולכן, יש להשתמש בהזדמנות הזו להדגיש תכונות אופי שחשוב שיעברו למראיין. עם זאת, זכרו שהתדמית חייבת לשקף אתכם, ובמידה ותעברו את ראיון העבודה תידרשו לעמוד בציפיות שיצרת לעצמך בעת הראיון. אין מה לעשות, לא כל יום פורים.

החובה להתכונן (גם) לבלתי-צפוי

אני מקפידה לספר לכם מדי שבוע על חוויות שהיו למועמדים שלי בתהליך חיפוש העבודה. הפעם לצערי, עבדכם הנאמן מבקשת את סליחתכם מראש, כי הפעם אספר לכם סיפור של חוסר הצלחה. וזאת כדי שנלמד להתמודד עם אחד המכשולים הגדולים של ראיונות עבודה: שאלות לא-צפויות.

המפגש ביני לבין מיכאל הציף אצלי את הצורך לחדד את הכלל הראשון בראיונות עבודה: החובה להתכונן (גם) לבלתי-צפוי. על פניו, מיכאל הוא הימור בטוח: בעל תואר ראשון בכלכלה (בהצטיינות!) ואפילו מספר שנים במוקד שירות ומכירה בבית השקעות מוביל באזור ת"א. האמת היא, שראיתי את מיכאל בפעם הראשונה כבר דמיינתי את מכתב התודה שאקבל לאחר שיתקבל לעבודה כל כך מהר. ואכן, לאחר חצי שעה של ראיון אנושי נפרדתי ממיכאל שבידיו 4 ראיונות עבודה, כולם לימים הקרובים. עכשיו שתבינו, למועמדים עם קורות חיים כמו של מיכאל יש ה-מ-ו-ן אופציות ולכן תיאמנו את המיונים על פי סדר העדיפויות של מיכאל.

הראיון הראשון של מיכאל נערך בבנק מוביל בתל-אביב, יומיים אחרי שנפגשנו. מיכאל קם בבוקר ובזמן, לבש את חולצת המזל שלו, לקח מונית ספיישל להבטיח שלא יאחר ונכנס לבניין בו נערך הראיון שהוא מקדים ברבע שעה. מלא ביטחון מיכאל נכנס לראיון רק בשביל לצאת מתוסכל אחרי 25 דקות. למרות שמיכאל ידע שלא עבר את הראיון, הוא לא ידע להגיד לי למה. עם יציאתו מחדר המראיינת מיכאל עלה על מונית ואמר לנהג מונית (כמו בסרט אמריקאי ישן) "נהג, קח אותי לחבר".

איך שראה אותי, מיכאל משך בכתפיו ואמר "לא עברתי את הראיון! אני מרגיש את זה". גודל המועקה שרבצה על מיכאל היה ברור. שהתיישב, ביקשתי שירשום לי את כל השאלות שנשאל. שסיים לרשום הצעתי לו שנעשה שחזור של הראיון. תחילה לא הבנתי מהי הבעיה, מיכאל ענה בהצטיינות על כל השאלות המוכרות שנשאלות בראיונות עבודה. למעשה, דבריו היו כה משכנעים ורהוטים כך שהתחשק לי לרוץ למראיינת בבנק ולדרוש הסבר למה הוא לא התקבל. פרטי, נמקי והסבירי!

אבל במהרה נתגלה עקב האכילס של מיכאל, שאלות לא-צפויות. כפי שכבר כתבתי למעלה, מיכאל הוא מהמועמדים שיועצות השמה חולמות עליהם בלילות ובהתאם לזאת מיכאל השקיע זמן רב בהכנה לראיון העבודה. הבעיה היא שמיכאל לא התכונן לשאלות יצירתיות ולא-צפויות. השאלה שנשאל הייתה:

ספר לי חוויית שירות גרועה שהייתה לך בשנה האחרונה וכיצד התמודדת עמה?

לפני שנשוב למיכאל חשוב שתבינו כי בכל פעם שאתם נשאלים שאלה לא-צפויה יש לפעול בשני שלבים:

1. להבין מה המראיין שואל ומדוע: השימוש בשאלות לא-צפויות נועד להפתיע את המועמד ו"לחשוף" את פרצופו האמיתי. ולכן, לפני שעונים לשאלה לא-צפויה חשוב מאד להבין את השאלה ולנסות להבין למה נשאלה.

2. היו אחידים בתשובותיכם: לאחר שהבנתם את השאלה עצמה ומה מניע את המראיין לשאול אותה נסו להיות אחידים בתשובותיכם. זכרו, בראיון עבודה חשוב להעביר מסר אחיד וברור למראיין אודות הכישורים שלכם ומדוע אתם מתאימים לתפקיד.

ניקח לדוגמא, ניקח את שאלת חווית השירות הגרועה שהמראיינת הציבה בפני מיכאל. שאלת חוויית השירות הגרועה, נועדה לחשוף כיצד מיכאל מגדיר חוויית שירות גרועה וחשוב מזה כיצד התמודד עם חוויית השירות הגרועה. כלומר, שאלת חוויית השירות הגרועה בוחנת את התנהלותו הטבעית של המועמד "בחיים האמיתיים" ולא רק את התנהלותו המקצועית. והסיבה ששאלה זו הכשילה אותו הייתה כי תשובתו של מיכאל סתרה את כל שאר הדברים שנאמרו במהלך הראיון. לאורך הראיון מיכאל הציג בביטחון רב את קורות חייו והרבה לדבר עליו כדמות כריזמטית, סמכותית ולא-מתפשרת. אך, מיכאל בחר לספר למראיינת על ארוחה רומנטית שאליה יצא עם ארוסתו שהפך עד מהרה למסע ייסורים שהסתיים בחשבון תפוח של 780 ש"ח! מבלי להיכנס לכל הפרטים, אוכל להגיד שהמלצרית שפכה יין על מיכאל, המנה העיקרית הגיעה באיחור של 40 דקות והמטבח בדיוק נסגר שרצו להזמין קינוח. ולמרות כל זאת, מיכאל סיפר למראיינת ששילם את החשבון ונשבע בלבו שלעולם לא יחזור למסעדה הזו – תגובה פסיבית ושונה לחלוטין ממה שמיכאל העיד על עצמו עד עכשיו.

אחרי חצי שעה של סימולציות ועבודה ממוקדת על "שאלות לא-צפויות" מיכאל התמלא ביטחון שוב. יום למחרת מיכאל כבר היה בראיון בבית השקעות בבורסה והפעם שנשאל שאלה לא צפויה ביקש רגע לחשוב. הפעם, מיכאל ציפה לשאלה הבלתי-צפויה ובאופן צפוי ענה תשובה לא-צפויה. כמה צפוי...

המועמד המושלם שלא פספס אף הזדמנות לטעות

כיועצת השמה אני מכינה מועמדים רבים לראיונות, אבל דבר לא הכין אותי למה שקרה לי עם דני. הכל התחיל לפני חודש וקצת שנפגשנו לראשונה. דני הוא מועמד מדהים, מהמועמדים שפשוט כיף לפגוש. אחרי שנה וחצי כסוכן שטח בחברת תקשורת מובילה דני שלח לי קורות חיים וביקש למצוא לעצמו עבודה חדשה, והפעם במשרד. נפגשנו ביום שלישי אחד וסיפרתי לו על כמה משרות מכירה. הצעת העבודה שתפסה את עיניו הייתה של איש מכירות פרסום בחברת אינטרנט בראשון-לציון.

דני עמד בכל דרישות המשרה ולאחר הראיון עמו אני יכולה להעיד שדני באמת התאים למשרה. לאחר שהצגתי את קורות החיים של דני לרכזת הגיוס של חברת האינטרנט, ביקשו שאקבע לדני ראיון עבודה. איזה כייף! אבל עוד לפני שהספקתי להתקשר לדני, הוא התקשר אליי ושאל אותי האם יש חדש. סחתיין דני! שמחתי לספר לדני שאני רוצה לקבוע לו ראיון עבודה ראשון בחברה בהקדם האפשרי כי הרכזת יוצאת לחופשה ביום שני שהתקרב. דני סיפר לי שהוא טס לסופ"ש ארוך עם החברה שלו לפריז והוא נוחת ביום שני ב10:00 בבוקר. סיפרתי לו שהלקוח מעוניין לראיין אותו, לכל המאוחר, ביום שני. דני לא נרתע ואמר "אין בעיה, אז אתראיין יום שני". שוב, המוטיבציה של דני לא הפסיקה להפתיע אותי, קבעתי לו ראיון עבודה ביום שני ב13:00. ביום רביעי בערב, כמה שעות לפני הטיסה, התקשרתי לדני לוודא שיש לו את כל הפרטים ולהכין אותו לראיון.

ובכן, אם אתם עדיין תוהים למה הכותרת של הפוסט היא "המועמד המושלם שלא פספס אף הזדמנות לטעות", מיד תבינו...

דני נהנה מאד בפריז ומה אתם יודעים הייתה שם גם טבעת והחברה הפכה לארוסה! אבל שהגיע לשדה התעופה בצרפת הצרות התחילו... הטיסה של דני חזרה לארץ התעכבה בגלל שביתה של עובדי הטרמינל בצרפת, מה שגרם לעיכוב בטיסה ודני נחת באיחור של שעתיים ועבר את ביקורת הגבולות רק ב12:30. הצרות של דני לא נגמרו כאן. בעודו ממתין למזוודה – ובה החולצה החדשה שקנה במיוחד לכבוד הראיון – ניגש אליו עובד אל-על והתנצל בפניו שהמזוודה נשלחה בטעות לניו יורק. כן כן, החולצה שנקנתה בעיר האורות עשתה את כל הדרך לתפוח הגדול.

למרות כל המהמורות דני לא התייאש, הרים לי טלפון וביקש לדחות את הראיון ל14:00. (ושוב, סחתיין לדני, שהתקשר והודיע שהוא מאחר) הודתי לדני שהתקשר ושאלתי אותו אם הוא בטוח יגיע בזמן. ברגע שניתקנו את השיחה דני תפס מונית ואמר לנהג לנסוע הכי מהר שאפשר לראשון. בדרכם לחברת האינטרנט דני פתאום נזכר שלא הספיק לשתות או לאכול היום (פתאום הסנדוויץ' במטוס שעלה 15 יורו נשמע לו כמו מציאה). ולמרות זאת, דני לא נכנע והמשיך ישירות לראיון שבראשו חולפות תמונות של קורוסונים, מרק בצל ובאגטים חמים.

אחרי נסיעה של שעה וחצי בפקקים (אמרתי לכם שנגיע שוב לראשון) דני הגיע, ועוד הקדים ברבע שעה. אממה, למרות שדני היה בראשון לציון, הפתק עם כל פרטי הראיון בדיוק התקרב למסלול הנחיתה בניו יורק. לחוץ בזמן דני החל להתרוצץ בבניין עד שחשב להתקשר אלי. כאשר הצלחתי להכווין את דני למשרד הנכון, השעון כבר הראה 14:00. איחלתי לדני בהצלחה אחרון והוא נכנס למשרד. לחוץ ונרגש מהמסע דני נכנס בסערה למשרד. אדום ומזיע ניגש דני למזכירה ושאל איפה "אבי" יושב. המזכירה שאלה אותו איזה "אבי", "אבי כהן" או "אבי לוי". דני מבולבל מהטיסה/רעב/נסיעה/אירוסין לא זכר את שם המשפחה של אותו "אבי" והזדקק לשירותיי פעם נוספת.

שקיבלתי שיחה נוספת מדני הבנתי ממנו שהוא לחוץ מאד וביקשתי ממנו לצאת החוצה על מנת שנוכל לדבר בחופשיות. שאלתי אותו האם לדעתו הוא במצב בו הוא יכול לעבור ראיון עבודה בהצלחה. ביקשתי ממנו שיתן לי תשובה כנה. דני התעכב מעט עם תשובתו ולבסוף אמר "לא, הדבר היחיד שאני מסוגל לחשוב עליו עכשיו זה שווארמה שמש". ביקשתי ממנו שיירגע שנייה בחוץ וייכנס חזרה. בעוד דני 'מתקרר' מעט בחוץ הרמתי טלפון לרכזת הגיוס וסיפרתי לה את הסיפור. ביקשתי לדחות באופן חריג את הראיון ביום אחד. למרות שזה היה היום החופשי שלה, הרכזת השתכנעה שאכן מדובר במועמד עם מוטיבציה גדולה לתפקיד ולכן הסכימה לדחות לו את הראיון.

ומה המסקנה? ובכן, יש כמה:

לקחת בלת"מים בחשבון: חשוב לראות בראיון עבודה "חלון הזדמנויות" שבו על המועמד לשווק עצמו למעסיק. ולכן חשוב שתגיעו מוכנים ורגועים לראיון. רשמו לכם את הכתובת המדויקת ובדקו כיצד להגיע – ברכב או באוטובוס. נסו לבקר במשרד בו יתקיים הראיון יום קודם על מנת למזער את גורם "ההפתעה".

קחו מקדם ביטחון – חשוב לקחת בחשבון את כל הגורמים שיכולים לעכב אותכם: פקקים, בדיקות בטחוניות בכניסה, רכבת שלא עומדת בזמנים... אם ידוע לכם שלוקח חצי שעה להגיע לראיון צאו שעה לפני הזמן והקדימו. במצב הזה, במקרה הכי גרוע אם תתעכבו תגיעו בדיוק בזמן!

אוכל: השתדלו להגיע לראיון שאתם רגועים ומרוכזים. רעב וצמאון עשויים להשפיע על הריכוז ועל מצב הרוח שלכם ולכן חשוב לאכול ולשתות לפני ראיונות עבודה. כמובן שלא צריך להגזים ולעשות על האש לפני כל ראיון אבל לאכול סנדוויץ' ולשתות כוס מים בהחלט יכול לתרום לתחושת הביטחון הכללי שלכם בזמן הראיון. זכרו אי-נוחות פנימית מקרינה החוצה ועשוייה להטריד אתכם בזמן הראיון.

הכניסה למשרד: לרושם הראשוני יש חשיבות מכרעת בראיון עבודה ולכן חשוב מאד להיכנס לראיון עם בטחון עצמי גבוה. כניסה בסערה ותחת לחץ מעבירה מסר של חוסר-סדר וארגון. לפני כל כניסה לראיון מומלץ מאד לעצור רגע בצד, לקחת שתיים שלוש נשימות עמוקות ורק אז להיכנס. דבר זה יעזור לכם להירגע ולהשיג את הרושם הראשוני אותו שואפים להשאיר: ביטחון עצמי וקור רוח.

ומה לגבי דני אתם שואלים? דני עובד כבר למעלה מחודש בחברת האינטרנט ברמת החייל והוא מאד מרוצה. ואני... אני מתלבטת איזה זוג נעליים ללבוש לחתונה שלו J:)

8 כללי אצבע לשפת גוף בראיון עבודה

מוזמנים לראיון עבודה? גם אם אתם הכי מקצועיים שבעולם ועם ניסיון רלבנטי זה לא מספיק, כי בראיון הניסיון והכישורים נבדקים, אבל לא רק... נבדק גם כל מה ש..."מסביב" החל מאיך שאתם נשמעים בשיחת הטלפון לקביעת מועד לראיון ועד אחרי שיצאתם מהמשרד.

אז, אני מודה שהרבה מאוד כבר נכתב על שפת גוף בראיונות עבודה, אבל, אני רוצה לשתף אתכם במעט כללי אצבע (או שמא נאמר- כללי גוף.. ) בכדי שבראיון תשאירו את הרושם הרצוי.

מראה כללי: שימו לב לרושם שהמראה שלכם יוצר. האם אתם מגולחים? האם אכלתם פלאפל בפינה לפני הראיון ואופס, נוצר לו כתם על החולצה? מה אתם לובשים? האם המחשוף חושפני מידי? האם רצתם לראיון בחום ואתם נוטפים זיעה? לפני הכל וודאו שהמראה הכללי שלכם נקי, מסודר וייצוגי.

לחיצת יד: נכון, זה לפעמים נראה מיותר, אבל, לחיצת יד נכונה אף פעם לא מזיקה. ולא לשכוח- לא חזק מידי ולא רכרוכי מידי... אחד מהמועמדים שראיינתי נכנס למשרד ונתן לי "כיף" לרגע הרגשתי כמו שחקן כדורסל לפני משחק... אז, לא... מאוד לא מומלץ להתחיל ראיון בצורה כזו...

נינוחות: גם אם חניתם באדום לבן (מאוד לא מומלץ בזמן ראיון), גם אם אתם מוגבלים בזמן, גם אם אתם ממהרים לראיון אחר – לא משנה מה הסיבה לכך שאתם לחוצים, אל תראו זאת למראיין. ראיינתי השבוע מועמד שלכל אורך הראיון ענה תשובות קצרות, נע בעצבנות על הכיסא והסתכל כמעט כל דקה על השעון שלו. אז, אם אתם כבר משקיעים זמן ומגיעים לראיון, אל תהרסו את הסיכויים לעבור אותו בהצלחה. שימרו על קור רוח.

אל תשחקו עם החפצים שעל השולחן. אני מודה שעל השולחן שלי יש תמיד צעצועי משרד למיניהם, אבל, מאוד לא נעים לי כשמועמדים "מתעסקים" איתם בראיונות.

אל תשכחו לשבת כמו שצריך. אני לא רוצה להישמע כמו סבתא, אבל, הישיבה בראיון צריכה להיות זקופה, בלי להתנדנד על הכיסא, בלי להתמתח ומאוד לא כדאי לשלב ידיים, זה נותן תחושה של חוסר ביטחון, או שמסתירים משהו...

הישירו מבט למראיין- כשלא בטוחים, או כשמסתירים משהו, קשה "להסתכל בעיניים". במעמד ראיון מאוד, מאוד חשוב להישיר מבט למראיין. אם לאורך כל הראיון תתעלמו ממנו ותביטו לצדדים, תותירו רושם לא אמין או מאוד חסר ביטחון.

חייכו- זה רק ראיון, לא ביקור אצל רופא השיניים... חיוך מוסיף תחושה של ביטחון עצמי, נינוחות וגם יוצר אווירה נעימה.

אל תדברו בקול רם מידי, אבל גם אל תלחשו- הנה עוד דוגמא מהימים האחרונים. ראיינתי מועמד שדיבר מאוד, מאוד חלש. בקושי הצלחתי לשמוע מה הוא אמר. יצאתי מהראיון הזה מותשת מהניסיון להתרכז ולשמוע את הנאמר. אז, לא כדאי לצעוק, אבל, אם אתם נוטים לדבר חלש- היו מודעים לכך ושנו זאת בראיון.

נ.ב.

מקווה ששמתם לב לשנינות שבכותרת... :)

בהצלחה!