אין ספק, האביב הגיע ופסח בא. אין כמו פסח, מבחינתי פסח הוא אם כל החגים! זהו החג האמיתי שלפיו כל יתר החגים נמדדים. וזאת בגלל שפסח הוא למעשה "הארוחה המשפחתית הגדולה ביותר במהלך השנה". למרות שמשך החג עצמו לא עולה על שבעה ימים, בפסח ישנן לפחות שש ארוחות משפחתיות: ליל סדר, ארוחת שאריות של ליל הסדר, על האש בירקון, קבלת שבת, ערב חג שני והמימונה. אם כן זה חג רווי אוכל ורווי משפחה. אבל זה לא אומר שאתם לא יכולים לקדם את עצמכם בתהליך חיפוש העבודה. אם כן היום בבלוג, פוסט קצת יותר רציני (וקצרצר במיוחד) עם שני טיפים בלבד כיצד להוציא את המקסימום מארוחות החג. אבל הערה קטנה לפני שממשיכים, הפוסט הזה לא מיועד למי שמחפש מתכון קסם להתחמק מהדודה החופרת אלא לאנשים שגם ב"חופשת פסח" לא נחים.

העמיקו את הקשר עם האורחים והציגו את עצמכם בפני אורחים חדשים. בכל ארוחת חג יש את הדוד שמגיע שאף אחד לא הכיר קודם. כאילו שיש מחסן שפותחים אותו פעמיים בשנה (ראש השנה ופסח) ומציעים להשכיר קרוב משפחה שאף אחד לא כל כך מכיר. עצתי לכם הוא לשאול את הוריכם מי הוא אותו דוד שאף אחד לא מכיר ובמה הוא עוסק. אבל עצה זו לא תקפה לדוד האלמוני בלבד, בעיני חשוב שתדעו במה כל הדודים והדודות שלכם. כי בישראל כמו בישראל, העולם קטן, מאד מאד קטן.

שנה שעברה מועמדת שלי, איילה, שבדיוק סיימה תואר ראשון בתקשורת הצליחה לסדר לעצמה שני ראיונות עבודה במהלך ליל הסדר בלבד. במהלך הערב איילה תחקרה את משה, הדוד האהוב עליה שעובד כתקציבאי בחברת הפקות בינונית. איילה שמעה ממנו סיפורים רבים על העבודה, מה היא דורשת ועל האנשים שעובדים איתו. לאחר שהרשתה למשה לדבר במשך חצי שעה איילה החלה להפעיל לחץ (פיזי לא מתון) שהוא יעזור לה להשיג ראיון עבודה. איילה דרשה ממנו הבטחה שהוא ידפיס את קורות החיים שלה ויפיץ אותם במשרד. אולם, להפתעתה ההזמנה לראיון עבודה הגיע מהר מהמצופה ולא מהכיוון של משה. היה זה דווקא אחד האורחים בסדר שפנה אליה ושאל אותה אם היא פנויה לראיון ביום ראשון בבוקר. מבולבלת, איילה הביטה באורח שהיא לא הכירה; כמו שאמרנו, תמיד יש את האחד הזה שאתם לא סגורים מה הקשר שלו... והשנה מסתבר שהאורח המסתורי הוא לא אחר מחברו הטוב של דוד אחר של איילה ובמקרה הוא שותף בחברת פרסום גדולה.

דברו עם קרובי משפחה בני גילכם. ארוחות החג מספקות הזדמנות נהדרת וכמעט יחידה להתעדכן מקרובי משפחה מעט יותר רחוקים. לי למשל יש קרובי משפחה שאני רואה אותם פעמיים בשנה, (שוב) ראש השנה ופסח. כל מפגש כזה מנוצל לעדכונים חמים ורכילות משפחתית עסיסית. בעיניי שלב העדכונים הוא החשוב ביותר במהלך הלילה. זה השלב בו אני מצליחה להתייעץ עם קרובי המשפחה שלי שרואים את שוק העבודה והלימודים בגובה העיניים שלי. בשונה מההורים שלנו, בני-הדודים שלי קרובים יותר לגילי ומכירים מקרוב את החוויות שאני עוברת. יתרה מזאת, רבים מהם נמצאים בשלבים דומים לשלב בו אני נמצאת, פשוט במקומות אחרים. לדוגמא, אני נמצאת בתחילת דרכי המקצועית בתחום משאבי אנוש ולאחר תואר ראשון ובן-דודי האהוב, אלון, בדיוק התחיל את הסטאז' שלו בחשבונאות בחברה גדולה בירושלים.

בפעם שעברה שנפגשנו אלון ואני התלבטנו ארוכות האם להיכנס לחברה גדול ומוכרת או לחברה קטנה ואלמונית יחסית. שנינו בדיוק עמדנו בצומת דרכים הראשונה המשמעותית שלנו והשיחות בינינו עזרו. למעשה, השיחה עם אלון הובילה אותי להגיש קורות חיים לתפקיד יועצת השמה בחבר הון אנושי, כי החלטנו יחד שעדיף ללכת על חברה גדולה בעלת שם חזק בשוק. ולכן אני מציעה לכל אחד ואחת להתעדכן אצל קרוביו בני גילכם. תופתעו לגלות שגם קרובי המשפחה שלכם מצפון ו/או דרום חולקים דילמות דומות ולפעמים דווקא העצה של קרוב-רחוק עשויה להיות בדיוק העצה שחיפשת.

הפעם הבלוג לבש בגדי חג וניסה להציע שני טיפים לארוחה המשפחתית הגדולה ביותר במהלך השנה, הלא היא פסח. לסיכום, חשוב לי להזכיר שתהליך חיפוש עבודה הוא במידה רבה תודעתי, ברגע שאנחנו מפנימים שאנחנו מחפשים עבודה נדע לנצל יותר הזדמנויות ורק כך נוכל להפוך גם את הארוחות המשפחתיות בפסח להזדמנויות לעבודה חדשה.

ובנימה זו, אני מאחלת לכל קוראיי חג חירות שמח! מי יתן שכולנו נמצא את עצמנו עובדים השנה בעבודה שמאתגרת אותנו וממלאה אותנו סיפוק. לו יהי!

התחלה - חדשה או לא? זו השאלה

הבלוג היום הוא אביבי במיוחד. לכבוד חג האביב הפוסט יוקדש להתחלות. למען הדיוק, הפוסט הזה יעסוק בהתחלות חדשות. ומה ההבדל אתם שואלים את עצמכם? מה היועצת הזו רוצה ממני אתם ממשיכים להקשות? אז הנה, "התחלה חדשה" היא יותר מסתם התחלה. אנחנו כל יום מתחילים דברים – אנחנו פוגשים אנשים חדשים, מתמכרים לסדרה חדשה, אוכלים משהו חדש. אבל נדיר שאנחנו מתחילים משהו מחדש. ועדיין לא הבנתם מה ההבדל? טוב נו, ברור שלא תבינו, עוד לא סיפרתי לכם... כאשר אנחנו מתחילים מחדש אנחנו מחליטים שהפעם ההתחלה שלנו תהיה שונה, אנחנו מקווים שבאמצעות התחלה חדשה נוכל להשפיע על התפתחות הדברים. איך הדברים יהיו בעתיד.

ספורט ודיאטה למשל הם דברים שאני מתחילה כל יום . בבוקר אני מתחילה את הדיאטה ולקראת ערב אני מסיימת אותה עם מגש פיצה וביקור קצר באגאדיר. אבל, לפני שבוע החלטתי שאני מתחילה את הדיאטה שלי מחדש, החלטתי שאני הפעם ניגשת לדיאטה לא כמו שניגשתי לדיאטות קודמות; הפעם החלטתי שאני אצליח! ובינתיים (טפו טפו טפו) הביקור היחידי באגאדיר היה ביום-הולדת לאחי הצעיר וגם אז "התחלתי מחדש" עם סלט בריאות. התחלה חדשה או לא התחלה חדשה?!?

האמת היא שאם תחשבו על זה רגע, אנחנו מתחילים מחדש לא מעט פעמים במהלך חיינו – ומקום עבודה חדש הוא הזדמנות נפלאה להתחלה חדשה! בהזדמנות זו אשמח שתכירו את יהודה, או בשמו הקודם: שרוך, כן כן כמו בנעליים. לא באמת צריך הרבה דמיון להבין למה קוראים לבן-אדם שמתיימר לשני מטר גובה "שרוך".

אני מלווה את יהודה כבר חודש וטיפה וביחד עברנו לא מעט חוויות עד שמצאנו לו את העבודה הנוכחית שלו. המקום בו "שרוך" הפך ליהודה. על פנוי הסיפור של יהודה מוכר ולא באמת מצדיק פוסט – מועמד מובטל, מועמד מחפש עבודה, מועמד מתראיין, מועמד מוצא עבודה. אבל, הסיפור של יהודה יוצא דופן כי הוא החליט "להתחיל מחדש". ומה זאת אומרת? טוב, סבלנות, תכף תדעו הכל...

פגשתי את יהודה לראשונה במסיבת גג אצל חברים. חבר משותף הכיר בינינו. זה הלך בערך ככה: "היי את יועצת השמה?? טוב, יופי. שרוך מחפש עבודה. דברו!" כמה פעמים זה קרה לי, אין לכם מושג... טוב, הדבר הראשון ששרוך אמר לי זה: "נעים מאד, תתעלמי ממנו, קוראים לי יהודה". ובאותו רגע ידעתי שהפעם יש משהו שונה באוויר, ולא זו לא הייתה הקאווה; זה היה יהודה. יהודה קלט שיש לו פה הזדמנות "להתחיל מחדש" והוא קפץ עליה. יהודה סיפר לי שהוא בדיוק סיים פסיכומטרי והוא מתלבט האם ללמוד, ואם ללמוד אז מה. הבנתי ישר שיהודה רציני בהתלבטות שלו והצעתי לו שניפגש לשיחה כמו שצריך.

יום למחרת יהודה נכנס אליי למשרד והמשכנו את שיחתנו. יהודה סיפר לי על הניסיון התעסוקתי שלו במהלך השנתיים האחרונות – ומה הוא לא עשה! שהשתחרר פנה לעבודה מועדפת בתחנת דלק, עבודה שהחזיק בה חודש בדיוק לפני שהפסיק בגלל כאבי ראש; כמה בתי קפה לאחר מכן הוא הוציא רישיון לאופנוע והפך לשליח פיצה, והפעם הוא החזיק חודשיים; ושאני פגשתי אותו הוא בדיוק הפסיק לעבוד כליצן במסיבות ימי-הולדת לילדים מהגן. בשיחה איתו גיליתי ששרוך זה דווקא אחלה שם לליצן! אז אחרי שתדלק 95 מלא, הוביל פיצות בגשם והוציא שפנים מהכובע אני פגשתי אותו, בג'ינס וחולצה קייצית מכופתרת, שהוא מתלבט. מתלבט מה לעשות. אבל דבר אחד יהודה ידע, יהודה רוצה להתחיל מחדש. הפעם יהודה רוצה שההתחלה תהיה משמעותית ותוביל אותו בדרך חדשה.

כאמור, אחרי חודש של חיפושים וראיונות עבודה יהודה מצא מקום עבודה שאיפשר לו להתחיל מחדש – חברת ביטוח. כן כן קראתם נכון, דווקא בחברת ביטוח יהודה מצא את האפשרות להתחיל מחדש. והאמת היא שמקום העבודה עצמו פחות רלבנטי ומה שכן קריטי לסיפור שלנו היא ההחלטה שיהודה קיבל: שרוך הפך ליהודה ויהודה הולך להפציץ! למעשה, יהודה יכול היה להחליט להתחיל מחדש כליצן, שליח פיצה או מתדלק אבל הוא בחר להתחיל מחדש כנציג שירות בחברת ביטוח גדולה.

מה שמעניין באמת זה מה שהוביל את יהודה לקבל את ההחלטה:

דע את עצמך! שאני פגשתי את יהודה לראשונה הוא היה עסוק בשאלה: מה אני רוצה לעשות שאהיה גדול? שאלה טיפוסית למועמדים שבדיוק סיימו פסיכומטרי ועומדים בפני ההחלטה האם ללמוד ומה. אבל בואו לא נעבוד על עצמנו, השאלה הזו מלווה אותנו עוד מימינו בחטיבה, דרך הצבא וממשיכה גם אחרי הלימודים באוניברסיטה. ולכן, השאלה האמיתית היא: נכון לעכשיו, מה אני רוצה לעשות שאהיה גדול? ובכן, התשובה של יהודה לעצמו הייתה: אני רוצה לעבוד בחברה גדולה עם שכר יפה ובתפקיד מקצועי. יהודה לא ידע בדיוק איזה תפקיד הוא רוצה או אפילו באיזה תחום; מה שהוא כן ידע זה שהוא רוצה לבחור מה הוא רוצה לעשות ולא למצוא את עצמו עובד במקום שהוא לא מרוצה ממנו בעוד כמה שנים מהיום. כלומר, יהודה רצה לקבל את ההחלטות ושאף אחד אחר לא יקבל אותם עבורו. ולכן, לאחר התייעצויות ארוכות בינינו, עם בני משפחתו, חבריו הקרובים ואפילו עם בוזו הליצן (חברו לעבודה הקודמת) יהודה החליט שהוא מתחיל את דרכו המקצועית היום. ומבין כל המשרות שהיו לי להציע לו יהודה בחר בזו כי הוא האמין שזו תקדם אותו יותר מכל האחרות.

אם כן, יהודה החליט להתחיל את דרכו המקצועית. התחלה חדשה או לא?

שיהיה בהצלחה!

מה הקשר בין מכבי, שוקולד ו7 חתיכות פיצה? ערב צוות כמובן!

והפעם בבלוג, הפתעה. זוכרים שלפני כמה פוסטים סיפרתי לכם על דני שהתקבל לחברת אינטרנט שיושבת בראשון לציון? נו, המועמד המושלם שלא פספס אף הזדמנות לטעות ורק בעקבות המוטיבציה הגדולה שגילה זכה בתפקיד הנכסף (הנה תזכורת http://myjobconfessions.blogspot.com/2011/02/blog-post_24.html)? ובכן השבוע הבלוג מארח את דני שוב. אין מה להגיד, דני הוא בהחלט יקיר הבלוג.

ביום חמישי שעבר דני יצא עם חבריו למחלקה בעבודה (ותזכרו את זה: כולל הדרגים הבכירים) לערב צוות במושב אלישמע (שוב, גם את זה תזכרו) שהתקיים בשעה 20:00 (ושוב, פרט קריטי בהתפתחות העלילה). האמת היא שכבר שבועיים שאני מלווה את דני בהכנותיו לערב הצוות ורק ביום ראשון קיבלתי את האישור הסופי לנסח את עלילות דני לפוסט.

הכל התחיל לפני שלושה שבועות שדני קיבל אי-מייל מפתיע. בנושא של האי-מייל נכתב "save the date" ובתוכו הייתה מודבקת הזמנה לערב צוות חווייתי שבמרכזו סדנת שוקולד וקפה שיתקיים ב31.3.11. המחשבה על ערב צוות בשלב כל כך מוקדם לעבודתו מעט הלחיצה את דני והוא החליט להתקשר אלי להתייעץ. במהלך השיחה בינינו רמזתי לו שהוא יכול, בזכות ערב הצוות, להפוך לדמות משמעותית יותר במקום העבודה שלו. דני השיב לי שהוא אכן מעוניין לחזק את מעמדו החברתי במקום העבודה. באותו רגע חלה תפנית בגישתו כלפי הערב צוות: החששות פינו את מקומם לציפייה דרוכה ורצון לתרום להצלחת הארוע.

בתחתית ההזמנה נכתב שיש צורך בהסעת עובדים (זוכרים, אמרנו שאלישמע זה פרט קריטי בסיפור הזה) ולכן כל מי שיש לו רכב ומוכן להסיע אחרים לארוע מתבקש להודיע על כך למארגני הארוע, מנהלי המחלקה של דני. למרות שדני נוהג במכונית ישנה בעלת תיבת הילוכים מאד לא חלקה הוא ראה בבקשה זו הזדמנות. דני השיב במהרה למייל וכתב שישמח לסייע בהסעת עובדים לארוע. המייל שלו תכף זכה למייל תשובה קצר וקולע מהמנהלת הישירה שלו: "תודה רבה על ההירתמות המהירה! אעדכן אותך בפרטים בהמשך J". דני היה מרוצה מהמייל החייכני והחליט באותו רגע שערב צוות זו הזדמנות נפלאה לשים את הרכב במוסך ולתקן האחת ולתמיד את תיבת ההילוכים השחוקה.

ביום הארוע דני הביא בגדים להחלפה כי ידע שלא יספיק לעצור בבית לפני הערב צוות. ובשעה 19:00 בדיוק החליף לבגדי הערב שלו. הוא קבע עם חבריו לטרמפ להיפגש בחניון של העבודה ב19:10. להפתעתו, בעקבות שינוי של הרגע האחרון, המנהלת הישירה שלו הופיעה ליד מכוניתו ואמרה שהיא תצטרף אליהם כי רכבה מושבת. שמח מההזדמנות שנפתחה בפניו דני הוביל את ארבעת הנוסעים למוכנית שלו בקומה השישית בחניון. כל הדרך לארוע יושבי הרכב דיברו על הכל למעט דבר אחד, עבודה! כן, דני סיפר לי שכל הדרך למושב הקטנטן באזור הוד השרון הם ניהלו דיונים על מכבי תל-אביב, שעון קיץ, חוף הים וגם על ההכנות לחתונה של דני (זוכרים שהוא התארס בפוסט הקודם?).

שהם הגיעו לארוע חברה מרבית העובדים כבר ישבו והתחילו לאכול ממגשי הפיצות שהיו מונחים על השולחנות ושתו מהבר. דני מיהר לאסוף כמה משולשי פיצות מכמה מגשים וקרא לכל נוסעי הרכב להצטרף אליו באכילת הפיצות. ושוב, במעין שידור חוזר שלפני חצי שעה, כל מי שנסע באוטו של דני התקבץ לאכול יחד ארוחת ערב של פיצות וקולה. ושוב, אותה החבורה דיברו על כלום ועל הכל, עוד קצת על החתונה של דני, קצת ג'סטין ביבר ושוב על מכבי, ממש כאילו היו חברי ילדות. בסוף הארוחה, דני קיבל צ'פחה על הגב מהמנהלת שלו שהתכופפה ולחשה לו באוזן "תודה שדאגת חברים שלך לקצת פיצה. שיחקת אותה".

אחרי תחרות אכילת פיצות (דני אגב הגיע למקום השני והמכובד, שבעה משולשים; אתם לא באמת רוצים לדעת כמה המנצח אכל...) התחלקו כל העובדים לשתי קבוצות ועברו בין ארבע תחנות שבכל תחנה הייתה להם הפעלה תחרותית נושאת פרסים. שדני ראה את אופציות הזכייה - מארז כוסות יין או ביקור ביקבי רמת הגולן - התעורר אצלו היצר התחרותי והוא נשבע לעצמו שהוא מביא לאשתו הטרייה לפחות הפתעה אחת מהערב צוות. בתחנה הראשונה ההפעלה הייתה חידון בנושא קפה. הא! דני חשב לעצמו, אחרי ארבע שנים של עבודה באילנס אני לא רואה אף אחד ממטר, מותק תכיני את האוטו, נוסעים ליקב! ואכן דני עבר את השאלות הראשונות ממש בקלות ועלה לסבב הגמר יחד עם המנהלת שלו ואחת העובדות הוותיקות במשרד. רגע לפני הגמר הגדול האיש שהפעיל את התחנה הניח שובר לכניסה זוגית ליקבי רמת הגולן ואמר "טוב, מוכנים לשאלה האחרונה. מי שיענה ראשון יזכה בשובר. והשאלה היא: מי יכול לנקוב ב9 ארצות שבהן מגדלים קפה?" דממה שררה. דני הסתכל על המנהלת ועל העובדת וראה אותן מתאמצות, שוברות את הראש. דני ידע שהן לא יודעות, מקסימום שש. אבל דני רצה ליהנות עוד קצת ועשה גם הוא פרצוף חושב. אחרי כמה רגעים רחמיו גברו והוא פנה אליהן ושאל "מוכנות?", עצר רגע לאוויר ואמר ברגיל "ברזיל, קולומביה, גואטמלה, ג'מייקה, קוסטה ריקו, אתיופיה, בוליביה וכמובן שגם פורטו ריקו, סלוודור וסנט דומינגו". דני כמובן זכה בכניסה זוגית ליקב רמת הגולן ובהמשך זכה גם במארז כוסות. במהלך הערב דני הפגין יצר תחרותי ומשימתי וגם שיתף פעולה בכל ההפעלות. התנהלותו של דני לא נעלמה מעינייה הבוחנות של המנהלת הישירה שלו שלאחר התחנה האחרונה שוב טפחה לו על הכתף ואמרה לו (הפעם בקול רם) "שיחקת אותה".

לקראת סוף הערב דני הציע טרמפ לשני עובדים וותיקים יותר שגרים גם הם בתל-אביב, אפילו באותו רחוב. במהלך הנסיעה הוותיקים שיתפו את דני ברכילות מהמשרד וקצת סיפרו על חייהם האישיים (בכל זאת נסיעה של חצי שעה). ואז לקראת סוף הנסיעה מבזק חדשות קטע את השיחה. הקריין פתח את המבזק בתוצאה של מכבי (אמרתי לכם ששעת הארוע זה עוד פרט קריטי). לשלושת נוסעי הרכב זה היה מספיק. השלושה נעצו אחד בשני מבטים של מבינים ומבלי להגיד כלום היה ברור לכולם שעכשיו הם נוסעים לפאב לראות ביחד את המשחק.

קצת אחרי חצות דני חזר הביתה מאושר. ובעצם למה לא? דני הרוויח ביושר ביקור ביקבי רמת הגולן ומארז כוסות יין. וגם אסור לשכוח את ההערכה של מהמנהלת הישירה שלו וגם כמה חברים חדשים.

ההצלחה של דני בערב צוות הייתה קשורה להחלטה שקיבל ברגע שהבין ש"ארוע חברה" או "ערב צוות" הם הזדמנות נהדרת לעובד/ת להדגיש מספר תכונות שאחרת לא היו באים לידי ביטוי; והדבר נכון כפליים לעובדים חדשים. "ארוע חברה" או "ערב צוות" הם עוד ארוע בלוח השנה המקצועי של מקום העבודה, וממש לא חברתי נטו. "ארוע חברה" או "ערב צוות" פותחים בפני העובדים את האופציה לחבור לאנשים חדשים בארגון (גם כאלה בתפקידי מפתח) וגם לגלות צדדים שפחות באים לידי ביטוי במהלך העבודה היומיומית.

והאמת היא שהשמחה של דני אפילו גדלה ביום למחרת, שהוא הגיע לעבודה. דני הרגיש נוח יותר מבחינה חברתית ואפילו יותר חשוב מזה, דני הרגיש שהאנשים בעבודה מכירים אותו יותר טוב בעקבות אותו ערב. ושעוד חיוך מעטר את פניו הוא הרים טלפון אחד נוסף אלי ואמר לי תודה. תודה על זה שעכשיו יש לו מתנה לתת לחמותי בפסח, מארז כוסות יין.