ואל תגידו שלא אמרתי לכם!

חלק 1 – עמדו על זכותכם לחוזה עבודה

שמעו, אני ממש עצבנית! זה לא קורה לי הרבה, אבל היום אני עצבנית. ועוד על מי, על מועמד, על תום! אני פשוט לא מבינה אותו! איך הוא יכל לעשות את זה? לא ברור! מה, הוא לא חשב? עכשיו, שלא תבינו אותי לא נכון, אני מתה על תום, אני פשוט לא מבינה למה הוא עשה את זה...
ועכשיו לפשע של תום; האמת היא שכל פשעו היה להיות עיוור. אני פגשתי את תום ביריד תעסוקה של חבר שקיימנו בהרצליה לפני שבוע וחצי. תום ניגש אלי והתעניין אילו משרות יש לי להציע, על הדרך נראה לי שהוא גם התחיל איתי... אחרי שהצעתי לו שלוש-ארבע משרות תום הבין שאין לו סיכוי למצוא ביריד תעסוקה דייט, אבל יש לו מצב טוב לצאת עם עבודה. אחרי שדיברנו כמה דקות, תום לקח את הכרטיס שלי ואמר שהוא יקפוץ מחר למשרד להמשיך לדבר על משרות. אז הוא קרץ, שם את הכרטיס ביקור שלי בכיס שלו ואמר, "יופי עכשיו יש לי את הטלפון שלך", הוא עוד האמין שהוא ימצא אהבה ביריד. חמוד.
יום למחרת היריד, תום הגיע למשרדי חבר בת"א והתיישב מולי לשמוע עוד על הצעות העבודה. תום התעניין במכירות (צפוי!) ואמר שהדבר היחידי שמעניין אותו זה $$$. תום מאד, אבל מאד, רוצה לטוס להודו ולפגוש כמה חברים שלו שמטיילים בגואה – ויפה שעה אחת קודם! ולכן הוא היה לחוץ כסף, הוא רוצה להרוויח מקסימום כסף במינימום זמן. שמחתי להציע לתום שלוש הצעות במכירות פרונטליות ושטח (שתיים בחברת סלולר ואחת בחברת אשראי) שהיו עם שכר גבוה, בין הגבוהים בשוק. תום ממש התלהב מההצעות ואפילו התלבט איזו הכי טובה. תום יצא מחויך מהמשרד שבכיסו תאריכי מיונים לשלושת המשרות. ותאמינו לי שאם תום לא היה עושה שטויות, הוא היה מתקבל להיות סוכן שטח של חברת אשראי.
על איזו שטויות אני מדברת? אז הנה, תשמעו: למחרת הפגישה תום התקשר אלי ב8:00 בבוקר ואמר לי שהוא מצא עבודה! טוב, עד לכאן אין בעיה. הוא המשיך לספר לי ש הוא כבר התחיל לעבוד – והוא נמצא עכשיו בחיפה, בדרכו ליום העבודה הראשון! פה התחילו להידלק לי נורות, לא הבנתי איך הוא יצא מהמשרד שלי בשעה 16:30 ויום למחרת הוא כבר עובד, ועוד בחיפה. בלשית ההשמה יצאה לדרך – החקירה התחילה. שאלתי אותו איפה הוא עובד והוא פלט: סוכן שטח של משקפיים. טון הדיבור של תום הסגיר שיש צדק בחששות שלי והמשכתי לחקור/לחפור. ואתם לא מאמינים מה גיליתי... הנה תקציר השיחה שניהלנו:
אני: איך קוראים לחברה?
תום: לא יודע.
אני: כמה אתה מרוויח?
תום: בממוצע 8,000 ש"ח.
אני: מה זאת אומרת "ממוצע"? מה השכר בסיס שלך?
תום: לא יודע
אני: כמה עמלה אתה מרוויח על כל מכירה?
תום: לא יודע.
אני: אבל הרי חתמת על חוזה עבודה? לא?
תום: עדיין לא, פשוט לא יצא.
אני: ומה עם טופס 101? תגיד לי שמילאת לפחות טופס 101.
תום: תשמעי.... הוא פשוט היה עסוק... הוא הבטיח לי שמחר, מקסימום שבוע הבא נמלא.

פה חשכו עיני, נאטמו אזני, סמרו שערותיי וצמרמורת אחזה בגופי! איזה עצבים! איך תום נתן שיעשו לו את זה. חשוב לי פה לעצור ולהיות חד-משמעית: כל מועמד, ולא משנה מה גילו וכמה הוא לחוץ לעבוד, חייב להסדיר את זכויותיו במקום העבודה במסגרת חוזה עבודה או לכל הפחות באמצעות חתימה על טופס 101 המקנה לעובד את כל הזכויות המינימליות הקבועות בחוקי המדינה (כמו שכר מינימום, הפרשות פנסיוניות, זכויות סוציאליות).
ונחשו מה קרה לתום? אני מניחה שניחשתם נכון, תום חזר אלי אחרי יומיים של עבודה ושאל אותי אם שלושת ההצעות שהצעתי לו עדיין רלבנטיות. עניתי לו שכן ותיאמתי לו מיונים חדשים. השתכנעתי סופית שתום למד את הלקח שלו כששאל אותי כיצד יתוגמל על שעות נוספות במשרות שאליהן הוא מתמיין. אין מצב שתום יפול שוב.
ובכל זאת, יש בכל הסיפור הזה אנקדוטה מצחיקה – תום היה צריך להיות סוכן משקפיים להבין שאסור להתחיל עבודה על "עיוור". לפני שמתחילים לעבוד, ולא משנה באיזו עבודה או באיזו חברה, חובה של העובד להבין למה הוא נכנס. ולכן, אם למדתם ממני משהו אחד אבקש שזה יהיה: תמיד תדרשו טופס 101 שמתחילים עבודה חדשה וחוזה עבודה המסדיר את תנאי העסקתכם. ושלא תגידו שלא אמרתי לכם!

ותודה לקוטג' שהביאני עד הלום!

שאלה: מה אחד הפחדים הנפוצים ביותר בין צעירים בגילאי 19-26?

רמז: כמעט כולנו פוגשים עם הפחד הזה מתישהו בזמן התיכון/צבא/אוניברסיטה.

רמז קצת יותר עבה: פרזנטציה... מצגות... שיעורי חינוך ועדכוני אקטואליה...

תשובה: הפחד לעמוד ולדבר מול קהל.

רבים מכירים את הפחד לדבר מול קהל, וכמעט כל מי שמפחד לעמוד מול קהל חייב להתנסות בכך לפחות פעם אחת בחייו. השבוע מוגש לפניכם, סיפורו האמיתי של אביב שבעזרת קוטג' הצליח לנצח את הפחד שלו מקהל. כן, קוטג'.

אביב הוא סטודנט חרוץ, שמחפש עבודה עוד בזמן התואר בכדי להבטיח לעצמו עבודה ברגע שיסיים את לימודיו. אני מלווה את אביב כבר שבועיים, שבוע שעבר הוא הגיע למשרדי חבר תל-אביב לאחר שנודע לו שעליו להכין הרצאה כחלק מהמיונים שלו לתפקיד אחראי-משמרת במוקד הטלפוני של חברת אינטרנט מפורסמת.לחוץ לשריין לעצמו עבודה טובה אביב ביקש למצוא פתרון לשאלותיו אצלי. שראיתי את אביב נכנס בדיוק סיימתי להכין את סנדוויץ' הבוקר הקבוע שלי: קוטג' (3% מקסימום!) ועגבניה על טוסט (דגנים קל, בכל זאת יועצת השמה). שזיהיתי את אביב, התאפקתי והנחתי את הסנדוויץ' בצד.

אביב זרק את עצמו על הכיסא ושאל בעצבים: על מה אדבר? איך אבנה הרצאה של כמה דקות? מה יעניין אותם? ישבנו האחד מול השני כמה דקות והעלנו נושאים בסדר אקראי וראינו אם אביב מתחבר לנושא; על מה לא חשבנו: עם סגולה, צופים, הכנרת, גיטרות... זרקנו מלא נושאים לאוויר אבל כלום, נאדה. עשר דקות חלפו ועדיין לא הצלחנו לחשוב על נושא אחד טוב. שהתייאשתי פניתי לסנדוויץ' שחיכה לי. חתכתי את הטוסט לשניים והצעתי לאביב ביס. אביב הסתכל על הטוסט, חייך חיוך גדול, קם על רגליו, צעק "תודה" וברח הביתה. חשבתי לעצמי, האביב הזה מוזר, אבל לפחות עכשיו נשאר לי טוסט שלם. מצטערת, אבל אני מאד קנאית לטוסט הבוקר שלי.

לאביב הספיק מבט אחד בסנדוויץ' שלי להבין שהוא הולך לדבר על קוטג' וכך היה. מסתבר שאביב הוא פעיל מאד בסצינת הקוטג' בפייסבוק: הוא אחד האדמינים של הקוטג'-איוונט, כל הסטטוסים שלו מלאים במתכונים להכנת קוטג' ביתי והוא מראשוני המחרימים של קוטג'. עבור אביב, המאבק בעליית מחירי הקוטג' היווה נושא מושלם: גם יש לו עניין אישי וזה גם נושא אקטואלי שנמצא בכותרות כל העיתונים.

עניין אישי: יש מעסיקים שמבקשים מהמועמד להכין הרצאה קטנה של כמה דקות מראש ויש כאלה שנותנים למועמד מספר דקות בודדות בלבד להתארגן למשימה. בכל מקרה, מומלץ לבחור בנושא שיש לכם עניין אישי בו. אם אתם מעבירים נושא שהוא משעמם אפילו אתכם איך תצפו שהקבוצה תתנהג?

אקטואלי ובכותרות העיתונים: מניסיון (מר) תמיד עדיף לדבר על משהו שהקהל מבין ומתעניין בו. כלומר, במה שחם ורלבנטי באותו רגע – כמו מאבק הקוטג' בדוגמה של אביב. ישנם הרבה אירועים "אקטואליים" שניתן להשתמש בהם: אירועי ספורט, תכניות טלוויזיה, אירועים גדולים כמו "טעם העיר", גמר הישרדות וכו'.

החכמה היא למצוא נושא אקטואלי ולתת לו זווית אישית. במקרה של אביב, אביב תחילה הציג את הסיבה הכללית למאבק בעליית מחירי הקוטג'. זה היה השלב האקטואלי שכולם יכלו להזדהות איתו ולהבין על מה הוא מדבר. בשלב השני, אביב סיפר על ההתארגנות מאחורי הקלעים של הפייסבוק. כלומר, הוא נתן זווית אישית לסיפור שתופס כותרות.

בפוסט הזה אני לא מתיימרת להציע נוסחא כיצד נכון לעמוד מול קהל אלא התמקדתי בתהליך בחירת הנושא. אבל אני כן יכולה להציע עוד הצעה אחת קטנטנה, שאלו את הקהל שאלות על ההתחלה על מנת לרתום אותם לדיון ולעניין אותם. אביב למשל פתח את המיני-הרצאה שלו בשאלה, הוא שאל את המשתתפים: בכמה אחוזים עלה מחירו של הקוטג' בשנה מ2005? כל חברי הקבוצה ניחשו, אבל אף אחד לא חשב בכלל בכיוון התשובה הנכונה, 39%! לאחר מכן, הם ישבו מרותקים והקשיבו לכל מה שהיה אביב לספר להם.

אביב יצא בהרגשה מעולה מהמיונים, ובאמת התקשרו אליו יומיים לאחר מכן לאביב לאחל לו מזל טוב, הוא התקבל!

ועם מה אני יצאתי: אני זכיתי בבדיחה -
שאלה: מה הקשר בין הסנדוויץ' שלי לעבודה החדשה של אביב?
תשובה: ובכן, קוטג'!
תענוג הם חייה של יועצת השמה

תרופת סבתא לראיונות עבודה: קצת נימוסים + צ'ק ליסט

לצערו, למצולם יש קשר לכתבה...

היום יש לי סיפור של תושיה. זהו לא סיפור רגיל של מועמד מחפש עבודה, מועמד מוצא עבודה. אלא מועמד מחפש עבודה, על המועמד נופל בלת"ם מארץ הבלת"מים ורק אז המועמד מוצא עבודה. וזה בעצם מהות הסיפור: כיצד הגיבור של הפוסט גבר על הבלת"ם; אותו ארוע בלתי-מתוכנן שאיים להרוס את מסע חיפושיו של הגיבור למשרת חלומותיו.
אני מכירה את יוסי מעט מאד זמן יחסית, ועם זאת אני מרגישה שהוא מזכיר לי את אחי הקטן. את יוסי ראיתי לראשונה שהוא נכנס למשרדי חבר בתל-אביב לפני קצת יותר מחודש. עם כניסתו, יוסי הביט ימין/שמאל וצעד הישר אל עבר השולחן שלי ושאל אותי בתקיפות מפתיעה "את יכולה במקרה לעזור לי להגיע להודו?". א-י-מ-א! זו התגובה הראשונה שלי. אבל אחרי כמה שניות יוסי התיישב בכסא מולי מחויך ושמח. ואז נפל האסימון; "אהההההההה, אתה רוצה שאני אעזור לך למצוא עבודה שתטיס אותך לטיול הגדול שלך בהודו! בטח! למה לא אמרת קודם?!" יוסי, כפי שהבנתם אני מניחה, הוא חייל משוחרר. והוא טרי (מה-זה טרי) בשוק העבודה ולמרות זאת אי-אפשר לקחת לו את המוטיבציה למצוא עבודה. כבר מהליכתו הבנתי שאותו מעניין רק דבר אחד הודו, והוא מוכן לעשות הרבה מאד בשביל למצוא לעצמו עבודה שתוביל אותו בסופו של דבר לטיול החלומות שלו.
לאחר שהתחלנו את הראיון יוסי אמר לי שהוא מחפש את העבודה ש"תכניס לי את הכי הרבה כסף בהכי פחות שעות ובתקופה הכי קצרה". בתרגום קצר וקולע: תני לי לעשות מכה ולברוח להודו. אבל זה לא הספיק ליוסי, לו חשוב גם שיהיו בריכה, וחדר-כושר והסעות הולך ושוב. רק לאחר שמצאתי שלוש משרות שהתאימו שענו לו על כל הדרישות – אחראי לקוח בחברת סלולר, רפרנט עסקי בספקית אינטרנט וסוכן שטח בחברת תקשורת – קבענו מיונים. בהתחשב בעובדה שהיה יום חמישי, קבענו מיונים ליום שני, שלישי ורביעי בשבוע לאחר מכן.
וביום ראשון הגיע הבלת"ם. יוסי התקשר אלי ב8:01 ואמר לי שהוא לא מאמין אבל הוא חולה-מת ואין מצב שהוא יגיע למיונים השבוע ושאבטל הכל. המעברים בין הים למזגן לא עשו לו טוב... יוסי סיפר לי שהוא לא מסוגל להתראיין ומפחד שהוא לא יזכור להגיד הכל. אבל זה המקום שאני רוצה להרוס לכם את הסיפור, ולספר לכם את הסוף – יוסי התקבל, והוא היום אחראי לקוח בחברת סלולר. עכשיו תעצרו רגע ונסו לחשוב בעצמכם, באיזה יום יוסי התראיין לתפקיד: ב', ג' או ד'? ומה יוסי עשה כדי לזכור את כל מה שהוא רצה להגיד? רוצים רמז, התשובות הרבה יותר קלות ממה שנדמה לכם.
התשובות לשאלות מצורפות כאן לשני טיפים קטנים שיעזרו לכם בפעם הבאה שתתפסו צינון לפני ראיון עבודה או מרכז הערכה. בינתיים, בעוד אני יושבת במשרד שלי וכותבת לכם יוסי הספיק לקנות כרטיס טיסה הלוך-חזור להודו. ועוד פתוח לשנה. מעניין אם הוא יביא לי טובלרון מהדיוטי?

ביטל ראיון עבודה בשל מחלה: ראיונות עבודה הם חלק מהחיים, ומה לעשות לפעמים אנחנו חולים. ולכן, יכול מאד להיות שמתישהו תצטרכו לבטל ראיון עבודה בשל מחלה. כעיקרון הביטול לא מהווה בעיה, הבעיה מתעוררת ביחס לשאלה מתי ביטלת את הראיון. המקובל הוא לבטל ראיון עבודה יום לפני קיומו או מוקדם בבוקר של הראיון. ביטול ראיון ברגע האחרון גורם למועמד להיראות לא רציני ולא אחראי, הרי ברור לכולם שהמועמד לא הספיק להצטנן ולקבל קול של קרפדה בדיוק עשרים דקות לפני הראיון.
יוסי, דרך אגב, הלך לראיון ביום ג' ולשם הוא התקבל. לכן, במקום לבטל את כל המיונים מראש עדיף תמיד לחכות לצהריים יום לפני המיונים ורק אז לעדכן; ולא לקבל החלטות פזיזות ולבטל ראיונות עבודה. הרי, לא תמיד הצעות העבודה יחכו...

הכינו צ'ק ליסט, במיוחד כשחולים: בדיוק כמו ששחקן תיאטרון מתאמן לפני אודישן, גם מחפש עבודה צריך להתאמן לקראת ראיון עבודה. בראיונות העבודה המועמד נדרש לריכוז גבוה היות והוא נדרש לענות על שאלות המרואיין תוך כדי שהוא "מוכר את עצמו למראיין". כלומר, על המועמד להסביר בצורה רהוטה ועניינית למה הוא המועמד המתאים ביותר לתפקיד. לכן מומלץ מאד לבחור לפני הראיון מספר נקודות קריטיות שאין מצב לא להעלות אותן במהלך הראיון. נקודות אלה יכולות להיות השכלה רלבנטית, ניסיון תעסוקתי, פרס מהעבר, תכונות אופי מסוימות. לדוגמא, הצ'ק ליסט שלי בראיון עבודה ב'חבר הון אנושי' כלל: תואר ראשון במדעי החברה, עבודה כאחמ"שית בחברת אשראי מובילה, מאד מסודרת ויסודית. לכל אחד יש את הצ'ק ליסט שלו.
יוסי, כפי שאמרתי, מאד רצה את התפקידים שהצעתי לו ולכן עשה חזרות של ממש יום לפני הראיון עם אמא שלו ואפילו הכין לעצמו שליף עם הצ'ק ליסט שלו. בסופו של דבר, מרוב הכנות יוסי תקתק את הראיון עבודה וזכר להגיד את כל מה שרשם בצ'ק ליסט, וזאת מבלי להציץ בו אפילו פעם אחת.

אתרי דרושים - הGPS החדש

"אני אוהבת לעבוד עם אנשים".

"אני אוהבת לעבוד בסביבה דינמית".

"חשוב לי שהעבודה תאתגר אותי"

"יש לי ניסיון ניהולי מהצבא ואני מחפשת להתקדם בתחום שלי".

כל זאת ועוד היה בראיון הראשון שערכתי לנועה בשבוע שעבר. עכשיו שלא תבינו לא נכון, נועה היא אחת המועמדות הרציניות ביותר שפגשתי מאז שהתחלתי את דרכי פה בחבר. למעשה, נועה היא ההגדרה המילונית ל"מועמדת רצינית": היא מתייצבת לכל הראיונות שאני מזמנת לה, תמיד מתלבשת טיפ-טופ, מקפידה להתכונן מראש לכל ראיון. אבל לפני שנועה הפכה למועמדת הרצינית היא הייתה קצת... איך להגיד את זה.... פעורה! היא לא הכירה את שוק העבודה וממש לא ידעה מה היא מחפשת.
וזה הזמן, קוראים יקרים, לחזור לפסקת הפתיחה של הפוסט ולקרוא כיצד נועה תיארה לי במה היא מחפשת עבודה. קראו פעם אחת וקראו פעם שנייה ותשאלו את עצמכם: מה נועה מחפשת? לא יודעים? אתם לא לבד... גם אני, אחרי שייעצתי לעשרות רבות של מועמדים, לא יכולתי להבין מה נועה מחפשת. וזאת מהסיבה הפשוטה שנועה בעצמה לא ידעה מה היא מחפשת. ובעוד נועה שוברת את השיניים נזכרתי בתרגיל קטן של יועצות חבר. ביקשתי מנועה לקום ולהתלוות אלי. לקחתי אותה למשרד קטן שבדיוק עמד ריק והושבתי אותה מול המחשב. פתחתי את אתר הדרושים הפופלרי בישראל, נתתי לה דף ועט ואמרתי לה לחזור אלי רק לאחר שבחרה ארבע משרות שונות שהיא תרצה לעבוד בהן.
גילוי נאות - אני לא המצאתי את התרגיל הקטן הזה. מי שלימדה אותי את התרגיל הזה, כמו עוד הרבה דברים, הייתה היועצת האגדית, מספר אחת, הלוא היא יסמין. בחבר יש תורה שבעל-פה שעוברת מ"דור לדור" של יועצים ויועצות השמה פה, התרגיל הוא חלק מזה. וברגע של כנות אגלה לכם את סודות התרגיל - התרגיל מגלה את התשובות לשתי שאלות קריטיות: 1) מה בכלל פתוח בפני? 2) איך קופצים מדרגה.

מה בכלל פתוח בפני? במהלך חיינו, ובטח ובטח, במהלך שנות העשרים לחיינו אנחנו עומדים בצמתים רבים: חייל משוחרר לפני טיול, אחרי טיול, פסיכומטרי, סטודנט, בוגר תואר ראשון.... וכמובן שבכל צומת כזו ישנן אופציות תעסוקה חדשות שנפתחות. אבל מאיפה אנחנו אמורים לדעת מה פתוח בפנינו? התשובה הרבה יותר פשוטה ממה שנדמה לכם - אתרי הדרושים הם הGPS שלכם. שם תוכלו למצוא את כל המשרות שפתוחות לפניכם. ליד כל משרה תמצאו תיאור קצר של המשרה ומהן דרישות הסף.
איך קופצים מדרגה? אם גם אתם כמוני וחושבים רחוק, ולא רק כאן ועכשיו אני בטוחה שתוכלו להגיד לי במה "תרצו לעבוד כשתהיו גדולים". הבעיה היא שלא תמיד ברור איך אנשים מצליחים לטפס כל הדרך לתפקיד ההוא. ניקח למשל את הגדרת התפקיד של "אנליסט לפיתוח עסקי". נשמע טוב, לא? חיפוש קליל באתר דרושים פופלרי מגלה שדרישות המינימום לאנליסט פיתוח עסקי הן: 1) תואר ראשון מתחום הכספים -חובה!(2 ניסיון של 1.5-3 שנים לפחות כיועץ בחברת ייעוץ אסטרטגי או במחלקה כלכלית -חובה! ותאמינו לי, יש עוד הרבה דרישות. מה שרציתי להראות לכם הוא שמקריאה מהירה בדרישות המשרה אנחנו לומדים גם מהו המסלול אותו אנחנו צריכים לעשות כדי להשיג לנו את ה"עבודה" שאנחנו כל כך רוצים.

וכמעט שכחנו מנועה, כעבור עשרים דקות נועה חזרה לשולחן שלי בראש מורם שבידה רשימה של ארבע משרות: "מנהלת צוותון בחברת סלולר", "נציגת שירות לקוחות פרונטלי", "פקידת משאבי-אנוש" ו"פיתוח הדרכה בחברת אשראי". נועה הקיפה בעיגול את המשרה האחרונה "פיתוח הדרכה בחברת אשראי".ששאלתי אותה למה היא ענתה לי שזו ה"עבודה" שהיא רוצה - ושלושת העבודות האחרות יעזרו לה להגיע אליה.
נועה הגיעה אלי שהיא מחפשת אבל שהיא עזבה כבר היה לה כיוון מקצועי ביד. אמרתי לכם, נעה הייתה רצינית מהדקה הראשונה.

בחבר הון אנושי אנחנו מחפשים את יועצי ההשמה של מחר! היום!

נו! שתענה כבר! איזה מתח אתם לא מבינים! אני כותבת את הבלוג הזה בזמן שחברה טובה שלי מתראיינת לתפקיד של יועצת השמה במרכז גיוס החדש של "חבר הון אנושי" בתל-אביב (זוכרים שכתבתי על זה לא מזמן...). היא נמצאת בראיון כבר 40 דקות וזה הראיון השני שלה בחבר. איזה לחץ! אני מחזיקה לה אצבעות.

לאחרונה יותר ויותר חברים וחברות שלי מתעניינים לגבי העבודה של יועץ השמה ושואלים האם ישנם תקנים פתוחים בחבר הון אנושי. אז, קודם כל אני מקווה ששמתם לב שכתבתי "יועץ השמה" ולא "יועצת השמה", כי כבר יש לא מעט גברים בחבר הון אנושי. ושנית כל, התשובה היא כן! חבר הון אנושי מגייסת היום יועצים ויועצות השמה לסניפי החברה בכל הארץ. ולכן, אני רוצה להקדיש את הפוסט לארבע הסיבות שהביאו אותי לחבר אנושי. למעשה, אלה גם ארבע הסיבות שמשאירות אותי בחבר.

יחידות התמחות: ביום שסיימתי את לימודי לתואר חשבתי מה לקחתי מישיבה של שלוש שנים בספסל האחורי של הכיתה? וכל מה שעלה לי לראש היו שני קורסים שלקחתי בשנה ב' – "ההתייחסות למשפחה בדיני עבודה" ו"***". למרות שהיו קורסים שנהנהתי מהם יותר שני הקורסים האלה ילוו אותי עוד המון זמן ואני עדיין בקיאה בחומר, ברמה שאני יכולה לגשת למבחן עכשיו ולהצליח. ולמה זה, חשבתי לעצמי. תשובתי לעצמי הייתה – מיקוד.

בחבר הון אנושי מאד מאמינים במיקוד והתמחות בגיוס והשמה לתחום תעסוקתי אחד מרכזי. יחידות ההתמחות המרכזיות בחבר כוללות, בין השאר: שירות לקוחות ומכירה, אדמיניסטרציה, השמת בכירים, היי-טק, מקצועות טכניים ולוגיסטיים ותחום הבנקאות. כל יועצת למעשה משתלבת בתחום אחד ומתמקצעת בו. ההתמקדות בתחום אחד מאפשרת ליועצת לשלוט בטרמינולוגיה הרווחת בתחום, היכרות מעמיקה עם המשרות ובוודאי גם בפרופיל המועמדים הנדרש.

הכשרה והדרכה: התפיסה המנחה בחבר היא שהיועצת צריכה לקבל הכשרה של 360 מעלות ולכן, יועצים בחבר עוברים שלושה מסלולים של הכשרה: "ביתי", "מקצועי" ו"חברי". המסלול הראשון להכשרת יועץ השמה הוא המסלול הביתי אשר בו היועץ מכיר את הלקוחות אשר מולם הוא יעבוד. היועץ נפגש עם הלקוחות ולומד כיצד לעבוד מולם. במסלול השני (והמקביל) היועץ זוכה להכשרה מקיפה ותיאורטית לגבי אופי ופרופיל הלקוחות, בהתאם לתחום ההתמחות. לדוגמא, יועץ אדמיניסטרציה מהרצלייה, יקבל במקביל הנחייה והכשרה על הלקוחות שלו ביחד עם הכשרה לגבי תחום האדמיניסטרציה בכלל. ככה היועץ יוכל להבין את צרכי הגיוס של לקוחותיה טוב יותר.

והמסלול האחרון, המסלול ה"חברי" הוא למעשה קורס הכשרה שכל היועצים החדשים עוברים בחודשיים הראשונים לעבודתה. במסגרת הקורס מוכשרים היועצים החדשים כיצד לנהל ראיונות, דיני עבודה והתנהלות נכונה מול לקוחות ומועמדים.

טיפול בלקוחות: כפי שכבר נאמר למעלה, בחבר הון מאמינים בגישה של 360 מעלות. העיקרון המנחה בחבר הוא להכשיר את היועצים בכל התחומים של גיוס והשמה ולא לחסוך מהם אחריות בתחומים מסוימים. ולכן, היועצים בחבר עובדים מול במעסיקים גם ולא רק במחפשי עבודה. כלומר, יועצים בחבר מקבלים לידיהם את האחריות לנהל קשרים עסקיים עם מעסיקים. היועצים נושאים ונותנים, יוצרים קשר ראשוני ואף בונים פרופיל למשרות בשביל ועם המעסיקים. כלומר, ליועץ בחבר שני כובעים – האחד מול המועמדים והשני מול המעסיקים. הטיפול במעסיקים מקנה ליועץ ערך מוסף מקצועי ומכשיר אותו בעוד תחומים שלא היו פתוחים לפניו קודם לכן –כמו מו"מ עסקי ודיני עבודה, למשל.

קידומים: נדמה שכיום אין חברה אחת שלא מתהדרת בסיסמא "אנחנו מאמינים בעובדים שלנו ומקדמים אותם". המילה "קידום" הפך לעניין שבשגרה במודעות דרושים ומראיינים רבים נוטים לפזר הבטחות על קידומים בראיונות עבודה. והאמת היא שחבר לא שונה בעניין הזה. מה שכן שונה בחבר בכל זאת זו תמונת המציאות. השדרה הניהולית בחבר, הבכירה והזוטרה, מבוססת כמעט כל כולה על קידומים מבפנים, של יועצות השמה. מרבית מנהלות הסניפים והתחומים גדלו בחבר והתחילו את עבודתן כיועצות. בנוסף לאפיקי הקידום האופקיים ישנם גם אופציות קידום רוחביות לתחומי התמחות אחרים בחבר, כמו למשל השמת בכירים והשמה לתחום ההיי-טק. ולמתעניינים להתפתח בתחום ההדרכה ישנן אופציות קידום רוחביות בתחום הזה.

כפי שאמרתי, אלה ארבעת הסיבות שהביאו אותי לכאן ובזכותן אני עדיין כאן! לכל מי שמתעניין בעבודה בחבר הון אנשי כיועץ השמה ניתן להעביר קורות חיים לכתובת hasama@hever.co.il. בהצלחה!!

הופ הופ טרללה גדלנו בשנה!

ישראל תחגוג השבוע יום הולדת 63! ולציון הארוע נצא כולנו – קטנים וגדולים – לרחובות ושם נקנה ספריי קצף, צמר גפן מתוק וכמובן פטישים מתנפחים. חצי מהלילה נרוץ אחרי מישהו או שנברח ממישהו שרודף אחרינו. בחצי השני של הלילה נלך לכמה שיותר במות בערים שונות וננסה להיכנס ללפחות שני פאבים או מועדנים. וווואי! זה לילה קשה וטוב שיש יום חופש אחריו!

רגע לפני שהרחובות מתמלאים והזיקוקים עפים לאוויר, הבלוג הזה רוצה לעצור ולשאול: מה מאפיין את תהליך חיפוש העבודה בישראל? והכי חשוב נפנה לחשוב על חצי הכוס המלאה – איך המציאות הישראלית מעניקה הזדמנויות למחפש העבודה. כיועצת השמה אני בהחלט יכולה לראות את ה"כחול-לבן" בתהליך חיפוש עבודה בישראל. אז הנה הם שני מאפיינים של תהליך חיפוש העבודה בישראל. הטיפים כבר בפנים:

מתח בין הפורמלי ללא פורמלי: כל פעם שאני רואה בסרט הוליוודי סצינה של ראיון עבודה או את יומו הראשון של גיבור הסרט בעבודה נמרח לי על הפרצוף חיוך ציני. נסו להיזכר בסצנה טיפוסית כזו רואים את הגיבור יושב בחדר גדול בד"כ שכולם (כולל אותו) לבושים בחליפות ועניבות וכולם פונים האחד לשני בפנייה פורמלית, "בוקר טוב מר. גודמן". לעומתם, בישראל, מדינת הכפכפים והמנגל, תהליך חיפוש העבודה מתאפיין ברמת פורמליות נמוכה, והמרוויחים העיקריים הם דווקא מחפשי העבודה. מועמד המחפש אחר עבודה בישראל, בשונה מארה"ב ואירופה המערבית, לא חייב להיות מעונב או לנקוט לשון פורמלית מאד בעת הראיון או בשיחות טלפוניות. בנוסף, המועמד יכול לנהוג יותר ב'טבעיות' במהלך הראיון ולפתח קשר אישי עם המראיין בעת הראיון – למשל, אני מכירה מקרים רבים (מאד!) בהם מראיינים "פיצחו" קשרים חברתיים עם המרואיינים במהלך ראיון העבודה.

ולמה זה טוב לנו? חוסר הפורמליות המאפיין את שוק העבודה הישראלי מקנה למועמד תרון מסוים כי הוא אינו נשפט על טיב החליפה שהוא לובש או לפי כללי הנימוס השגורים בפיו אלא על הישגיו הקודמים ויכלותו להרשים את המראיין, ללא מניירות פורמליות. עם זאת חשוב לציין שאסור לקחת את חוסר הפורמליות לקיצוניות ולהופיע לראיון עבודה בכפכפים; במקום זאת, לבנים מומלץ ללבוש חולצה מכופתרת, מכנס ג'ינס ארוך וללא קרעים או כתמי צבע ונעליים סגורות, ולבנות חולצה מכופתרת, ג'ינס ארוך או חצאית המכסה את הברך ונעלי עקב או סנדלים יפות.

ניסיון תעסוקתי: אם הייתי מקבלת שקל כל פעם ששמעתי את המשפט "איך הם רוצים שיהיה לי ניסיון אם הם לא לוקחים אף אחד בלי ניסיון?" הייתי היום מיליונרית. לא, ביליונרית! המשפט הזה מתמצת את התסכול של מועמדים רבים (וגם כמה מחבריי הקרובים ביותר) לנוכח המגמה הברור בשוק העבודה הישראלי – להעדיף מועמדים בעלי ניסיון תעסוקתי רלבנטי. הדרישה לניסיון תעסוקתי קודם גוברת היום בשוק העבודה הישראלי וישנם מעסיקים רבים שאינם מעסיקים מועמדים שאינם מביאים איתם למקום העבודה ניסיון קודם, וזה נכון גם למשרות התחלתיות. חשוב גם לציין שאין לדרישה זו גבולות מקצועיים וניתן למצוא בעלי עסקים מתחומים מגוונים המקדשים ניסיון תעסוקתי קודם – משירות לקוחות ומכירה, לאדמיניסטרציה, לוגיסטיקה ועוד.

ולמה זה טוב לנו? לכאורה הדרישה לניסיון תעסוקתי כבר מהתפקיד הראשון בחברה נשמעת כמו דרישה מוגזמת ו(אם להיות כנים) קצת מעצבנת אפילו ומועמדים רבים שואלים אותי "אבל, מה הם רוצים שאעשה??". ובכן, המעסיקים הישראליים למעשה מציעים שלושה מסלולי קליטה מרכזיים לחסרי ניסיון: עתודה ניהולית, משרות סטודנט ואופציות קידום מפתות.

מספר חברות סלולר פיתחו תכניות של עתודה ניהולית המוצעות למועמדים איכותיים שאין להם ניסיון ניהולי קודם. חברות הייטק, מאידך, מאפשרות לסטודנטים שאינם יכולים לעבוד במשרה מלאה וללא ניסיון תעסוקתי קודם לעבוד במשרות סטודנט בהיקפים שונים.

בנוסף, ישנו עוד מסלול שמתפתח לאחרונה בישראל: "להתחיל מלמטה", המבוסס על אופציות קידום לתחומים מקצועיים לעובדים המתחילים את דרכם בתחום השירות לקוחות ומכירה. חברות מובילות מתגאות בעובדה שחלק נכבד מנציגי השירות והמכירה בחברתן מקודמים בתוך שנה למחלקות מקצועיות בהתאם להכשרה האקדמית של אותו עובד; והנה רק שתיים מהדוגמאות שאני מכירה, נציג שירות בחברת אשראי מובילה שלמד תקשורת התקדם תוך שנה למחלקת הפרסום של החברה ובחברה המספקת שירותי אינטרנט מובילה נציג שירות שלמד מחשבים עובד היום במחלקה לאבטחת מידע.

תהליך חיפוש עבודה משתנה ממדינה למדינה, ואני בטוחה שיש אפילו הבדל בין לחפש עבודה במרכז הארץ וצפון הארץ. ועם זאת יש מספר מאפיינים שצובעים את התהליך של המועמד הישראלי בכחול ולבן והופכים את החוויה לישראלית. העצה שלי היא להכיר בחוקי המשחק ולדעת איך לנצל אותם בדרך החכמה ביותר. כאן האמירה המפורסמת "ברומא, נהג כרומאי" לא מספיקה, במקום זאת צריך להגיד "בישראל, למד את החוקים, ואז נהג כישראלי".

למה אהבתי סטטיסטיקה (או איך להתניע קריירה בנקאית!)

נכון יש משהו שונה באוויר? האמת היא, שמקצת לפני פסח יש תחושה קצת אחרת... אווירה של התחדשות ועשייה! וזה לא רק הימים הארוכים, החום של תחילת האביב או אפילו הטיולים בחופש פסח; העניין הוא פשוט בהרבה – הגענו לתקופת "אחרי החגים"! מכירים את התחושה הזו? לא נראה לי שיש משהו יותר ישראלי מלהגיד: אחרי החגים. אני שומעת כבר ממרץ את המשפט "בואי נדבר אחרי החגים" בכל מיני וריאציות. ולמה אני מספרת לכם את כל זה? כי בחג נתקלתי (תרתי משמע) בחברה מהלימודים שמחכה כבר הרבה מאד זמן שיהיה כבר "אחרי החגים".

ביום שני, היום האחרון של חופשת פסח ורגע לפני חגיגות המימונה/מופלטה הלכתי לים לשאוף עוד טיפה של חופש. בעודי משתזפת לי אני שומעת מרחוק קול מוכר של מישהי שצועקת אל תוך הפלאפון: "תפתחי לו את התיק תראי כמה אג"ח קונצרני יש לה וגם כמה מיועדות", אני לא אשקר לא הבנתי מילה ממה שהיא אמרה! סינית! ואז היא המשיכה: "ברגע שיהיו לנו את כל הנתונים נוכל ללכת על הארביטראז' לפני שהאינפלציה תעלה בתחילת החודש הבא. ואז, נוכל לקחת הלוואה בריבית נומילית ו..." בשלב הזה החלטתי לבדוק מי זו האישה העסוקה הזו... מכיוון שמי שדיברה הייתה שקועה בשיחה ולא שמה לב לאן היא הולכת וכמובן שמכל המכשולים שהיו בחוף היא מעדה דווקא על התיק מטקות שלי ופשוט נפלה עם הראש קדימה, בדיוק עלי. חמש דקות שלמות ראיתי כוכבים והרגשתי איך לאט לאט הראש שלי מגדל בלוטה ממש במרכז המצח. רק כעבור עוד חמש דקות של רחמים עצמיים הצלחתי לפתוח את העיניים וזיהיתי מאיפה אני מכיר את הקול הזה - זאת מיכל מהלימודים!

אני ומיכל למדנו לתארים אחרים – אני למדתי מדעי ההתנהגות ומיכל כלכלה וחשבונאות – ובכל זאת היה לנו שיעור אחד משותף, סטטיסטיקה א'. כל שבוע היינו נפגשות לשעתיים של עינויים, צרת רבים חצי נחמה. ומתוך הסיוט שנקרא "סטטיסטיקה א" נולדה החברות ביני ובין מיכל. תמיד, אבל תמיד, היינו מגיעות 5 דקות באיחור ורצות לאחר מכן לקפיטריה לשבת על כוס קפה להירגע. למרות שלא נשארנו חברות קרובות לאחר סטטיסטיקה א', תמיד תהיה למיכלי פינה חמה אצלי בלב. ולכן, אחרי ששמתי קרח על הבלוטה והיא על הגבה היה רק טבעי שנשב, כמו בימים הטובים, על כוס קפה ונתעדכן.

התיישבנו בבית קפה מול הים וריכלנו על כל מי שלמד איתנו – מי רב עם מי, מי נפרד ממי ובעיקר מה כולם עושים היום. ישבנו וצחקנו, באמת כמו בימים הטובים; ואז מיכל קיבלה טלפון מהעבודה ותוך שנייה היא נכנסה לתפקיד. היא דיברה על אלוקציה וסילוק, קצת על פקטורינג וקינחה את השיחה בניירות ערך מובנים. אל תטעו, גם הפעם, למרות שישבתי מולה ושמעתי כל מילה שיצאה לה מהפה לא הבנתי כלום! סינית למתקדמים! אז הייתי חייבת לשאול אותה: "איך את עושה את זה?" מיכל הסתכלה עליי במבט מחויך וטיפה ערמומי וענתה: "את רצינית? את באמת לא זוכרת את השיחה שניהלנו אחרי השיעור האחרון של סטטיסטיקה?"

מיכל הזכירה לי את השיחה ההיא שבה דיברנו על היום שאחרי התואר וכיצד ניתן להתכונן ליום הזה כבר באמצע התואר. ומה אתם יודעים, כבר אז הייתי יועצת השמה, פשוט עוד לא באופן רשמי כי באותו מפגש נתתי למיכל טיפ אחד שלטענתה עיצב וממשיך לעצב את הקריירה שלה. בזמנו מיכל למדה כלכלה וחשבונאות ולמרות שלא ידעה להגיד לי בדיוק איזה תפקיד היא רוצה בעוד עשרים שנה, היא בהחלט ידעה להגיד לי מה היא רוצה להיות שתהיה גדולה. מיכל ידעה שברצונה לעבוד בתפקיד בכיר בחברה פיננסית גדולה ולעסוק בעיקר בתחום שוק ההון. ותאמינו לי מיכל בדרך לשם!

מה היה הטיפ אתם שואלים... פשוט מאד אמרתי לה שכדאי להתחיל לעבוד במוסד בנקאי מוכר כבר בזמן התואר. הצעתי לה שתתחיל לעבוד בבנק גדול וכך תוכל להיחשף לעולם הבנקאי ולהכיר אותו מקרוב. מסתבר שבאותו יום שייעצתי למיכל לעבוד בבנק היא הודיע על התפטרותה מ'קפהנטו' ושלחה קורות חיים לכמה תפקידי שירות ומכירה במספר בנקים מובילים. שבוע לאחר מכן מיכל כבר התחילה קורס הכשרה בנקאי לתפקיד של טלרית בבנק גדול בעיר מגוריה (במשרת סטודנט כמובן). מיכל סיפרה לי שהשפה הבנקאית שהיה נשמע לה כמו סינית בהתחלה הפך להיות עברית מדוברת אחרי הקורס הכשרה. מיכל מגדירה את השנה בה עבדה כטלרית בבנק כבית ספר הכי טוב שהיה לה מעולם. במהלך השנה הזו מיכל טיפלה בלקוחות רבים וטיפלה בבקשות מגוונות: משכנתאות, הלוואות, כיסוי חובות, ריביות, העברות בנקאיות ועוד הרבה.

היום, שנתיים מאז כניסתה לבנק ואחרי שני תפקידים, מיכל עומדת בפני בדיוק קידום נוסף. קידום שייכנס לתוקף אחרי החגים כמובן. התפקיד החדש של מיכל הוא שלב נוסף בסולם הקידומים במערכת הבנקאית, ומיכל תמיד תזכור שהשלב הראשון היה להיות טלרית במשרת סטודנט. המפגש עם מיכל היה מרענן והותיר טעם טוב של עוד, ומצח אדמדם... הבעיה היחידה היא שבגלל התפקיד החדש של מיכל לא יהיה לנו מספיק זמן להיפגש לקפה בים.

__________________________________________

אז ברוח "אחרי החגים" אני מזמין את כולם לקחת אחריות על הקריירה שלכם וזכרו "אחרי החגים" זה עכשיו! הנה שלוש הצעות עבודה מיידיות:

טלפון למשרות נוספות ופרטים אודות קריירה בנקאית: 03-5101430

מייל לשליחת קו"ח: banker@hever.co.il

חולמ/ת על עבודה בבנק?? זה המקום בשבילך!

בנק מוביל במרכז מעוניין באנשים איכותיים, שירותיים ורציניים למשרה הכוללת מענה ללקוחות הבנק בנושאים פיננסיים רבים ומגוונים. המשרה במשמרות נוחות במיוחד ומתאימה גם לסטודנטים.

דרישות: זמינות להכשרה בת 4/5 שבועות במשרה מלאה, בגרות מלאה!

עבודה בבית ההשקעות המוביל במדינה!

בית השקעות מוביל מחפש אותך לעבודה מעניינת במיוחד עם אופציות קידום רבות וממשיות!

העבודה מהווה פתח כניסה לתוך עולם ההשקעות העשיר והמעניין.

משמרות גמישות ושכר מפנק!

דרישות:

זמינות להכשרה במשרה מלאה במשך שבועיים!

זמינות למינימום 4 משמרות.

מחפש/ת משרה פרונטלית בבנק מוביל?

בנק מוביל בפריסה ארצית מגייס לשורותיו בנקאים/יות פרונטליים/יות בעלי יכולות מכירתיות ושיווקיות גבוהות.

שכר מתגמל, אופציות קידום, העבודה במשמרות נוחות.

דרישות:

בגרות מלאה, זמינות ל4 משמרות, זמינות להכשרה במשרה מלאה במשך שבועיים.

אין ספק, האביב הגיע ופסח בא. אין כמו פסח, מבחינתי פסח הוא אם כל החגים! זהו החג האמיתי שלפיו כל יתר החגים נמדדים. וזאת בגלל שפסח הוא למעשה "הארוחה המשפחתית הגדולה ביותר במהלך השנה". למרות שמשך החג עצמו לא עולה על שבעה ימים, בפסח ישנן לפחות שש ארוחות משפחתיות: ליל סדר, ארוחת שאריות של ליל הסדר, על האש בירקון, קבלת שבת, ערב חג שני והמימונה. אם כן זה חג רווי אוכל ורווי משפחה. אבל זה לא אומר שאתם לא יכולים לקדם את עצמכם בתהליך חיפוש העבודה. אם כן היום בבלוג, פוסט קצת יותר רציני (וקצרצר במיוחד) עם שני טיפים בלבד כיצד להוציא את המקסימום מארוחות החג. אבל הערה קטנה לפני שממשיכים, הפוסט הזה לא מיועד למי שמחפש מתכון קסם להתחמק מהדודה החופרת אלא לאנשים שגם ב"חופשת פסח" לא נחים.

העמיקו את הקשר עם האורחים והציגו את עצמכם בפני אורחים חדשים. בכל ארוחת חג יש את הדוד שמגיע שאף אחד לא הכיר קודם. כאילו שיש מחסן שפותחים אותו פעמיים בשנה (ראש השנה ופסח) ומציעים להשכיר קרוב משפחה שאף אחד לא כל כך מכיר. עצתי לכם הוא לשאול את הוריכם מי הוא אותו דוד שאף אחד לא מכיר ובמה הוא עוסק. אבל עצה זו לא תקפה לדוד האלמוני בלבד, בעיני חשוב שתדעו במה כל הדודים והדודות שלכם. כי בישראל כמו בישראל, העולם קטן, מאד מאד קטן.

שנה שעברה מועמדת שלי, איילה, שבדיוק סיימה תואר ראשון בתקשורת הצליחה לסדר לעצמה שני ראיונות עבודה במהלך ליל הסדר בלבד. במהלך הערב איילה תחקרה את משה, הדוד האהוב עליה שעובד כתקציבאי בחברת הפקות בינונית. איילה שמעה ממנו סיפורים רבים על העבודה, מה היא דורשת ועל האנשים שעובדים איתו. לאחר שהרשתה למשה לדבר במשך חצי שעה איילה החלה להפעיל לחץ (פיזי לא מתון) שהוא יעזור לה להשיג ראיון עבודה. איילה דרשה ממנו הבטחה שהוא ידפיס את קורות החיים שלה ויפיץ אותם במשרד. אולם, להפתעתה ההזמנה לראיון עבודה הגיע מהר מהמצופה ולא מהכיוון של משה. היה זה דווקא אחד האורחים בסדר שפנה אליה ושאל אותה אם היא פנויה לראיון ביום ראשון בבוקר. מבולבלת, איילה הביטה באורח שהיא לא הכירה; כמו שאמרנו, תמיד יש את האחד הזה שאתם לא סגורים מה הקשר שלו... והשנה מסתבר שהאורח המסתורי הוא לא אחר מחברו הטוב של דוד אחר של איילה ובמקרה הוא שותף בחברת פרסום גדולה.

דברו עם קרובי משפחה בני גילכם. ארוחות החג מספקות הזדמנות נהדרת וכמעט יחידה להתעדכן מקרובי משפחה מעט יותר רחוקים. לי למשל יש קרובי משפחה שאני רואה אותם פעמיים בשנה, (שוב) ראש השנה ופסח. כל מפגש כזה מנוצל לעדכונים חמים ורכילות משפחתית עסיסית. בעיניי שלב העדכונים הוא החשוב ביותר במהלך הלילה. זה השלב בו אני מצליחה להתייעץ עם קרובי המשפחה שלי שרואים את שוק העבודה והלימודים בגובה העיניים שלי. בשונה מההורים שלנו, בני-הדודים שלי קרובים יותר לגילי ומכירים מקרוב את החוויות שאני עוברת. יתרה מזאת, רבים מהם נמצאים בשלבים דומים לשלב בו אני נמצאת, פשוט במקומות אחרים. לדוגמא, אני נמצאת בתחילת דרכי המקצועית בתחום משאבי אנוש ולאחר תואר ראשון ובן-דודי האהוב, אלון, בדיוק התחיל את הסטאז' שלו בחשבונאות בחברה גדולה בירושלים.

בפעם שעברה שנפגשנו אלון ואני התלבטנו ארוכות האם להיכנס לחברה גדול ומוכרת או לחברה קטנה ואלמונית יחסית. שנינו בדיוק עמדנו בצומת דרכים הראשונה המשמעותית שלנו והשיחות בינינו עזרו. למעשה, השיחה עם אלון הובילה אותי להגיש קורות חיים לתפקיד יועצת השמה בחבר הון אנושי, כי החלטנו יחד שעדיף ללכת על חברה גדולה בעלת שם חזק בשוק. ולכן אני מציעה לכל אחד ואחת להתעדכן אצל קרוביו בני גילכם. תופתעו לגלות שגם קרובי המשפחה שלכם מצפון ו/או דרום חולקים דילמות דומות ולפעמים דווקא העצה של קרוב-רחוק עשויה להיות בדיוק העצה שחיפשת.

הפעם הבלוג לבש בגדי חג וניסה להציע שני טיפים לארוחה המשפחתית הגדולה ביותר במהלך השנה, הלא היא פסח. לסיכום, חשוב לי להזכיר שתהליך חיפוש עבודה הוא במידה רבה תודעתי, ברגע שאנחנו מפנימים שאנחנו מחפשים עבודה נדע לנצל יותר הזדמנויות ורק כך נוכל להפוך גם את הארוחות המשפחתיות בפסח להזדמנויות לעבודה חדשה.

ובנימה זו, אני מאחלת לכל קוראיי חג חירות שמח! מי יתן שכולנו נמצא את עצמנו עובדים השנה בעבודה שמאתגרת אותנו וממלאה אותנו סיפוק. לו יהי!

התחלה - חדשה או לא? זו השאלה

הבלוג היום הוא אביבי במיוחד. לכבוד חג האביב הפוסט יוקדש להתחלות. למען הדיוק, הפוסט הזה יעסוק בהתחלות חדשות. ומה ההבדל אתם שואלים את עצמכם? מה היועצת הזו רוצה ממני אתם ממשיכים להקשות? אז הנה, "התחלה חדשה" היא יותר מסתם התחלה. אנחנו כל יום מתחילים דברים – אנחנו פוגשים אנשים חדשים, מתמכרים לסדרה חדשה, אוכלים משהו חדש. אבל נדיר שאנחנו מתחילים משהו מחדש. ועדיין לא הבנתם מה ההבדל? טוב נו, ברור שלא תבינו, עוד לא סיפרתי לכם... כאשר אנחנו מתחילים מחדש אנחנו מחליטים שהפעם ההתחלה שלנו תהיה שונה, אנחנו מקווים שבאמצעות התחלה חדשה נוכל להשפיע על התפתחות הדברים. איך הדברים יהיו בעתיד.

ספורט ודיאטה למשל הם דברים שאני מתחילה כל יום . בבוקר אני מתחילה את הדיאטה ולקראת ערב אני מסיימת אותה עם מגש פיצה וביקור קצר באגאדיר. אבל, לפני שבוע החלטתי שאני מתחילה את הדיאטה שלי מחדש, החלטתי שאני הפעם ניגשת לדיאטה לא כמו שניגשתי לדיאטות קודמות; הפעם החלטתי שאני אצליח! ובינתיים (טפו טפו טפו) הביקור היחידי באגאדיר היה ביום-הולדת לאחי הצעיר וגם אז "התחלתי מחדש" עם סלט בריאות. התחלה חדשה או לא התחלה חדשה?!?

האמת היא שאם תחשבו על זה רגע, אנחנו מתחילים מחדש לא מעט פעמים במהלך חיינו – ומקום עבודה חדש הוא הזדמנות נפלאה להתחלה חדשה! בהזדמנות זו אשמח שתכירו את יהודה, או בשמו הקודם: שרוך, כן כן כמו בנעליים. לא באמת צריך הרבה דמיון להבין למה קוראים לבן-אדם שמתיימר לשני מטר גובה "שרוך".

אני מלווה את יהודה כבר חודש וטיפה וביחד עברנו לא מעט חוויות עד שמצאנו לו את העבודה הנוכחית שלו. המקום בו "שרוך" הפך ליהודה. על פנוי הסיפור של יהודה מוכר ולא באמת מצדיק פוסט – מועמד מובטל, מועמד מחפש עבודה, מועמד מתראיין, מועמד מוצא עבודה. אבל, הסיפור של יהודה יוצא דופן כי הוא החליט "להתחיל מחדש". ומה זאת אומרת? טוב, סבלנות, תכף תדעו הכל...

פגשתי את יהודה לראשונה במסיבת גג אצל חברים. חבר משותף הכיר בינינו. זה הלך בערך ככה: "היי את יועצת השמה?? טוב, יופי. שרוך מחפש עבודה. דברו!" כמה פעמים זה קרה לי, אין לכם מושג... טוב, הדבר הראשון ששרוך אמר לי זה: "נעים מאד, תתעלמי ממנו, קוראים לי יהודה". ובאותו רגע ידעתי שהפעם יש משהו שונה באוויר, ולא זו לא הייתה הקאווה; זה היה יהודה. יהודה קלט שיש לו פה הזדמנות "להתחיל מחדש" והוא קפץ עליה. יהודה סיפר לי שהוא בדיוק סיים פסיכומטרי והוא מתלבט האם ללמוד, ואם ללמוד אז מה. הבנתי ישר שיהודה רציני בהתלבטות שלו והצעתי לו שניפגש לשיחה כמו שצריך.

יום למחרת יהודה נכנס אליי למשרד והמשכנו את שיחתנו. יהודה סיפר לי על הניסיון התעסוקתי שלו במהלך השנתיים האחרונות – ומה הוא לא עשה! שהשתחרר פנה לעבודה מועדפת בתחנת דלק, עבודה שהחזיק בה חודש בדיוק לפני שהפסיק בגלל כאבי ראש; כמה בתי קפה לאחר מכן הוא הוציא רישיון לאופנוע והפך לשליח פיצה, והפעם הוא החזיק חודשיים; ושאני פגשתי אותו הוא בדיוק הפסיק לעבוד כליצן במסיבות ימי-הולדת לילדים מהגן. בשיחה איתו גיליתי ששרוך זה דווקא אחלה שם לליצן! אז אחרי שתדלק 95 מלא, הוביל פיצות בגשם והוציא שפנים מהכובע אני פגשתי אותו, בג'ינס וחולצה קייצית מכופתרת, שהוא מתלבט. מתלבט מה לעשות. אבל דבר אחד יהודה ידע, יהודה רוצה להתחיל מחדש. הפעם יהודה רוצה שההתחלה תהיה משמעותית ותוביל אותו בדרך חדשה.

כאמור, אחרי חודש של חיפושים וראיונות עבודה יהודה מצא מקום עבודה שאיפשר לו להתחיל מחדש – חברת ביטוח. כן כן קראתם נכון, דווקא בחברת ביטוח יהודה מצא את האפשרות להתחיל מחדש. והאמת היא שמקום העבודה עצמו פחות רלבנטי ומה שכן קריטי לסיפור שלנו היא ההחלטה שיהודה קיבל: שרוך הפך ליהודה ויהודה הולך להפציץ! למעשה, יהודה יכול היה להחליט להתחיל מחדש כליצן, שליח פיצה או מתדלק אבל הוא בחר להתחיל מחדש כנציג שירות בחברת ביטוח גדולה.

מה שמעניין באמת זה מה שהוביל את יהודה לקבל את ההחלטה:

דע את עצמך! שאני פגשתי את יהודה לראשונה הוא היה עסוק בשאלה: מה אני רוצה לעשות שאהיה גדול? שאלה טיפוסית למועמדים שבדיוק סיימו פסיכומטרי ועומדים בפני ההחלטה האם ללמוד ומה. אבל בואו לא נעבוד על עצמנו, השאלה הזו מלווה אותנו עוד מימינו בחטיבה, דרך הצבא וממשיכה גם אחרי הלימודים באוניברסיטה. ולכן, השאלה האמיתית היא: נכון לעכשיו, מה אני רוצה לעשות שאהיה גדול? ובכן, התשובה של יהודה לעצמו הייתה: אני רוצה לעבוד בחברה גדולה עם שכר יפה ובתפקיד מקצועי. יהודה לא ידע בדיוק איזה תפקיד הוא רוצה או אפילו באיזה תחום; מה שהוא כן ידע זה שהוא רוצה לבחור מה הוא רוצה לעשות ולא למצוא את עצמו עובד במקום שהוא לא מרוצה ממנו בעוד כמה שנים מהיום. כלומר, יהודה רצה לקבל את ההחלטות ושאף אחד אחר לא יקבל אותם עבורו. ולכן, לאחר התייעצויות ארוכות בינינו, עם בני משפחתו, חבריו הקרובים ואפילו עם בוזו הליצן (חברו לעבודה הקודמת) יהודה החליט שהוא מתחיל את דרכו המקצועית היום. ומבין כל המשרות שהיו לי להציע לו יהודה בחר בזו כי הוא האמין שזו תקדם אותו יותר מכל האחרות.

אם כן, יהודה החליט להתחיל את דרכו המקצועית. התחלה חדשה או לא?

שיהיה בהצלחה!