יומני היקר!

תמיד רציתי לכתוב את זה! "יומני היקר!". אז זה אמנם לא ממש יומן, אלא בלוג, אבל, למה לא בעצם?

זו ההזדמנות שלה חיכיתי והגיע הזמן להגשים את החלום!

האמת היא שניסיתי הרבה מאוד פעמים לכתוב יומן. אמנם הייתי ילדה, אבל, אני זוכרת את זה די ברור. אני זוכרת את ההחלטה, את העמידה בחנות והבחירה במחברת הכי יפה שיכולתי לקנות (וכן, היו שם לבבות אדומים), את הריצה הביתה בשיא ההתלהבות, את הישיבה במיטה עם המחברת החדשה שלי על הברכיים, עיפרון חצי לעוס ביד ו... זהו בעצם! בכל נסיון החזקתי מעמד בדיוק שבוע...

אני מודה, הושפעתי לא מעט מכל הספרים שקראתי בילדות על ילדות שכותבות יומנים וכל כך הרבה קורה להם. ואצלי? לא באמת קרה שום דבר. כמה ריבים עם החברות, בי"ס בבוקר, שיעורים אחרי הצהריים, טלביזיה בערב והופ- הורים שלוחצים ללכת לישון, כי "מחר יש בי"ס וצריך לקום מוקדם!" בקיצור, כל הדפים ביומן שלי נראו אותו הדבר ואחרי שבוע כל מה שכתבתי היה: "היום לא קרה שום דבר מיוחד...".

אבל, עכשיו זה שונה. זה לא יומן, זה בלוג! ואם אני רוצה שתחזרו לכאן אני חייבת לכתוב ואני מבטיחה שאכתוב כמה שאוכל. ואני מבטיחה גם שלא אשעמם אתכם יותר מידי. אז אל תדאגו, המשפט: "היום לא קרה שום דבר מיוחד"! לא יופיע כאן. למדתי מהנסיון!

אבל, רגע, לפני הכל, אספר לכם (ואני מקווה שאתם קיימים ואני לא מדברת רק עם עצמי!...) קצת מי אני ומה אני.

אז ככה:אני בת 26, עברתי את המסלול הרגיל של צבא וטיול לחו"ל. מהטיול חזרתי ישר ללימודים במכללה. אגב, מה למדתי? מדעי ההתנהגות... וסיימתי בקיץ האחרון ללמוד.

מאז אני מחפשת עבודה ומחפשת ו...מחפשת. מה אגיד? לא היה קל! לא קל לשלוח קורות חיים כל היום, לא קל לרוץ לראיונות, לעבור מבחנים, לחכות לתשובות- ש...לא תמיד מגיעות, לצפות ולקוות ולקבל תשובות שליליות ושוב לשלוח קורות חיים ושוב לחכות.

אחרי כל החודשים האלה שכבר די ייאשו אותי, קרה משהו שנתן לי את הרעיון להקים את הבלוג הזה!

היום התקבלתי לעבודה!

האמת היא שעדיין לא התחלתי לעבוד וכבר אני מתגעגעת לימי האבטלה שלי! התרגלתי לבילויים בלילות, לקום מאוחר בבוקר, קפה בבית הקפה השכונתי עם העיתון ונעלי הבית ו...לשרוץ כל היום מול הטלביזיה.

אבל, אין מה לעשות, צריכים כבר להתחיל ב The rest of my life שלי ולהתחיל להתנהג בהתאם.

אז ממחר, אני עובדת בעבודה האמיתית הראשונה שלי!

מתה כבר לספר לכם עוד, אבל, אני אשאיר משהו לפעם הבאה...

ביי בינתיים!