והפעם בבלוג, הפתעה. זוכרים שלפני כמה פוסטים סיפרתי לכם על דני שהתקבל לחברת אינטרנט שיושבת בראשון לציון? נו, המועמד המושלם שלא פספס אף הזדמנות לטעות ורק בעקבות המוטיבציה הגדולה שגילה זכה בתפקיד הנכסף (הנה תזכורת http://myjobconfessions.blogspot.com/2011/02/blog-post_24.html)? ובכן השבוע הבלוג מארח את דני שוב. אין מה להגיד, דני הוא בהחלט יקיר הבלוג.
ביום חמישי שעבר דני יצא עם חבריו למחלקה בעבודה (ותזכרו את זה: כולל הדרגים הבכירים) לערב צוות במושב אלישמע (שוב, גם את זה תזכרו) שהתקיים בשעה 20:00 (ושוב, פרט קריטי בהתפתחות העלילה). האמת היא שכבר שבועיים שאני מלווה את דני בהכנותיו לערב הצוות ורק ביום ראשון קיבלתי את האישור הסופי לנסח את עלילות דני לפוסט.
הכל התחיל לפני שלושה שבועות שדני קיבל אי-מייל מפתיע. בנושא של האי-מייל נכתב "save the date" ובתוכו הייתה מודבקת הזמנה לערב צוות חווייתי שבמרכזו סדנת שוקולד וקפה שיתקיים ב31.3.11. המחשבה על ערב צוות בשלב כל כך מוקדם לעבודתו מעט הלחיצה את דני והוא החליט להתקשר אלי להתייעץ. במהלך השיחה בינינו רמזתי לו שהוא יכול, בזכות ערב הצוות, להפוך לדמות משמעותית יותר במקום העבודה שלו. דני השיב לי שהוא אכן מעוניין לחזק את מעמדו החברתי במקום העבודה. באותו רגע חלה תפנית בגישתו כלפי הערב צוות: החששות פינו את מקומם לציפייה דרוכה ורצון לתרום להצלחת הארוע.
בתחתית ההזמנה נכתב שיש צורך בהסעת עובדים (זוכרים, אמרנו שאלישמע זה פרט קריטי בסיפור הזה) ולכן כל מי שיש לו רכב ומוכן להסיע אחרים לארוע מתבקש להודיע על כך למארגני הארוע, מנהלי המחלקה של דני. למרות שדני נוהג במכונית ישנה בעלת תיבת הילוכים מאד לא חלקה הוא ראה בבקשה זו הזדמנות. דני השיב במהרה למייל וכתב שישמח לסייע בהסעת עובדים לארוע. המייל שלו תכף זכה למייל תשובה קצר וקולע מהמנהלת הישירה שלו: "תודה רבה על ההירתמות המהירה! אעדכן אותך בפרטים בהמשך J". דני היה מרוצה מהמייל החייכני והחליט באותו רגע שערב צוות זו הזדמנות נפלאה לשים את הרכב במוסך ולתקן האחת ולתמיד את תיבת ההילוכים השחוקה.
ביום הארוע דני הביא בגדים להחלפה כי ידע שלא יספיק לעצור בבית לפני הערב צוות. ובשעה 19:00 בדיוק החליף לבגדי הערב שלו. הוא קבע עם חבריו לטרמפ להיפגש בחניון של העבודה ב19:10. להפתעתו, בעקבות שינוי של הרגע האחרון, המנהלת הישירה שלו הופיעה ליד מכוניתו ואמרה שהיא תצטרף אליהם כי רכבה מושבת. שמח מההזדמנות שנפתחה בפניו דני הוביל את ארבעת הנוסעים למוכנית שלו בקומה השישית בחניון. כל הדרך לארוע יושבי הרכב דיברו על הכל למעט דבר אחד, עבודה! כן, דני סיפר לי שכל הדרך למושב הקטנטן באזור הוד השרון הם ניהלו דיונים על מכבי תל-אביב, שעון קיץ, חוף הים וגם על ההכנות לחתונה של דני (זוכרים שהוא התארס בפוסט הקודם?).
שהם הגיעו לארוע חברה מרבית העובדים כבר ישבו והתחילו לאכול ממגשי הפיצות שהיו מונחים על השולחנות ושתו מהבר. דני מיהר לאסוף כמה משולשי פיצות מכמה מגשים וקרא לכל נוסעי הרכב להצטרף אליו באכילת הפיצות. ושוב, במעין שידור חוזר שלפני חצי שעה, כל מי שנסע באוטו של דני התקבץ לאכול יחד ארוחת ערב של פיצות וקולה. ושוב, אותה החבורה דיברו על כלום ועל הכל, עוד קצת על החתונה של דני, קצת ג'סטין ביבר ושוב על מכבי, ממש כאילו היו חברי ילדות. בסוף הארוחה, דני קיבל צ'פחה על הגב מהמנהלת שלו שהתכופפה ולחשה לו באוזן "תודה שדאגת חברים שלך לקצת פיצה. שיחקת אותה".
אחרי תחרות אכילת פיצות (דני אגב הגיע למקום השני והמכובד, שבעה משולשים; אתם לא באמת רוצים לדעת כמה המנצח אכל...) התחלקו כל העובדים לשתי קבוצות ועברו בין ארבע תחנות שבכל תחנה הייתה להם הפעלה תחרותית נושאת פרסים. שדני ראה את אופציות הזכייה - מארז כוסות יין או ביקור ביקבי רמת הגולן - התעורר אצלו היצר התחרותי והוא נשבע לעצמו שהוא מביא לאשתו הטרייה לפחות הפתעה אחת מהערב צוות. בתחנה הראשונה ההפעלה הייתה חידון בנושא קפה. הא! דני חשב לעצמו, אחרי ארבע שנים של עבודה באילנס אני לא רואה אף אחד ממטר, מותק תכיני את האוטו, נוסעים ליקב! ואכן דני עבר את השאלות הראשונות ממש בקלות ועלה לסבב הגמר יחד עם המנהלת שלו ואחת העובדות הוותיקות במשרד. רגע לפני הגמר הגדול האיש שהפעיל את התחנה הניח שובר לכניסה זוגית ליקבי רמת הגולן ואמר "טוב, מוכנים לשאלה האחרונה. מי שיענה ראשון יזכה בשובר. והשאלה היא: מי יכול לנקוב ב9 ארצות שבהן מגדלים קפה?" דממה שררה. דני הסתכל על המנהלת ועל העובדת וראה אותן מתאמצות, שוברות את הראש. דני ידע שהן לא יודעות, מקסימום שש. אבל דני רצה ליהנות עוד קצת ועשה גם הוא פרצוף חושב. אחרי כמה רגעים רחמיו גברו והוא פנה אליהן ושאל "מוכנות?", עצר רגע לאוויר ואמר ברגיל "ברזיל, קולומביה, גואטמלה, ג'מייקה, קוסטה ריקו, אתיופיה, בוליביה וכמובן שגם פורטו ריקו, סלוודור וסנט דומינגו". דני כמובן זכה בכניסה זוגית ליקב רמת הגולן ובהמשך זכה גם במארז כוסות. במהלך הערב דני הפגין יצר תחרותי ומשימתי וגם שיתף פעולה בכל ההפעלות. התנהלותו של דני לא נעלמה מעינייה הבוחנות של המנהלת הישירה שלו שלאחר התחנה האחרונה שוב טפחה לו על הכתף ואמרה לו (הפעם בקול רם) "שיחקת אותה".
לקראת סוף הערב דני הציע טרמפ לשני עובדים וותיקים יותר שגרים גם הם בתל-אביב, אפילו באותו רחוב. במהלך הנסיעה הוותיקים שיתפו את דני ברכילות מהמשרד וקצת סיפרו על חייהם האישיים (בכל זאת נסיעה של חצי שעה). ואז לקראת סוף הנסיעה מבזק חדשות קטע את השיחה. הקריין פתח את המבזק בתוצאה של מכבי (אמרתי לכם ששעת הארוע זה עוד פרט קריטי). לשלושת נוסעי הרכב זה היה מספיק. השלושה נעצו אחד בשני מבטים של מבינים ומבלי להגיד כלום היה ברור לכולם שעכשיו הם נוסעים לפאב לראות ביחד את המשחק.
קצת אחרי חצות דני חזר הביתה מאושר. ובעצם למה לא? דני הרוויח ביושר ביקור ביקבי רמת הגולן ומארז כוסות יין. וגם אסור לשכוח את ההערכה של מהמנהלת הישירה שלו וגם כמה חברים חדשים.
ההצלחה של דני בערב צוות הייתה קשורה להחלטה שקיבל ברגע שהבין ש"ארוע חברה" או "ערב צוות" הם הזדמנות נהדרת לעובד/ת להדגיש מספר תכונות שאחרת לא היו באים לידי ביטוי; והדבר נכון כפליים לעובדים חדשים. "ארוע חברה" או "ערב צוות" הם עוד ארוע בלוח השנה המקצועי של מקום העבודה, וממש לא חברתי נטו. "ארוע חברה" או "ערב צוות" פותחים בפני העובדים את האופציה לחבור לאנשים חדשים בארגון (גם כאלה בתפקידי מפתח) וגם לגלות צדדים שפחות באים לידי ביטוי במהלך העבודה היומיומית.
והאמת היא שהשמחה של דני אפילו גדלה ביום למחרת, שהוא הגיע לעבודה. דני הרגיש נוח יותר מבחינה חברתית ואפילו יותר חשוב מזה, דני הרגיש שהאנשים בעבודה מכירים אותו יותר טוב בעקבות אותו ערב. ושעוד חיוך מעטר את פניו הוא הרים טלפון אחד נוסף אלי ואמר לי תודה. תודה על זה שעכשיו יש לו מתנה לתת לחמותי בפסח, מארז כוסות יין.
רשומות
אהבתי מאד, אשתמש בזה בערב צוות הקרוב
השבמחקתודה יוצעת
תודה רבה!
השבמחקתודה, ממש מעולה :)
השבמחק