אין ספק, האביב הגיע ופסח בא. אין כמו פסח, מבחינתי פסח הוא אם כל החגים! זהו החג האמיתי שלפיו כל יתר החגים נמדדים. וזאת בגלל שפסח הוא למעשה "הארוחה המשפחתית הגדולה ביותר במהלך השנה". למרות שמשך החג עצמו לא עולה על שבעה ימים, בפסח ישנן לפחות שש ארוחות משפחתיות: ליל סדר, ארוחת שאריות של ליל הסדר, על האש בירקון, קבלת שבת, ערב חג שני והמימונה. אם כן זה חג רווי אוכל ורווי משפחה. אבל זה לא אומר שאתם לא יכולים לקדם את עצמכם בתהליך חיפוש העבודה. אם כן היום בבלוג, פוסט קצת יותר רציני (וקצרצר במיוחד) עם שני טיפים בלבד כיצד להוציא את המקסימום מארוחות החג. אבל הערה קטנה לפני שממשיכים, הפוסט הזה לא מיועד למי שמחפש מתכון קסם להתחמק מהדודה החופרת אלא לאנשים שגם ב"חופשת פסח" לא נחים.

העמיקו את הקשר עם האורחים והציגו את עצמכם בפני אורחים חדשים. בכל ארוחת חג יש את הדוד שמגיע שאף אחד לא הכיר קודם. כאילו שיש מחסן שפותחים אותו פעמיים בשנה (ראש השנה ופסח) ומציעים להשכיר קרוב משפחה שאף אחד לא כל כך מכיר. עצתי לכם הוא לשאול את הוריכם מי הוא אותו דוד שאף אחד לא מכיר ובמה הוא עוסק. אבל עצה זו לא תקפה לדוד האלמוני בלבד, בעיני חשוב שתדעו במה כל הדודים והדודות שלכם. כי בישראל כמו בישראל, העולם קטן, מאד מאד קטן.

שנה שעברה מועמדת שלי, איילה, שבדיוק סיימה תואר ראשון בתקשורת הצליחה לסדר לעצמה שני ראיונות עבודה במהלך ליל הסדר בלבד. במהלך הערב איילה תחקרה את משה, הדוד האהוב עליה שעובד כתקציבאי בחברת הפקות בינונית. איילה שמעה ממנו סיפורים רבים על העבודה, מה היא דורשת ועל האנשים שעובדים איתו. לאחר שהרשתה למשה לדבר במשך חצי שעה איילה החלה להפעיל לחץ (פיזי לא מתון) שהוא יעזור לה להשיג ראיון עבודה. איילה דרשה ממנו הבטחה שהוא ידפיס את קורות החיים שלה ויפיץ אותם במשרד. אולם, להפתעתה ההזמנה לראיון עבודה הגיע מהר מהמצופה ולא מהכיוון של משה. היה זה דווקא אחד האורחים בסדר שפנה אליה ושאל אותה אם היא פנויה לראיון ביום ראשון בבוקר. מבולבלת, איילה הביטה באורח שהיא לא הכירה; כמו שאמרנו, תמיד יש את האחד הזה שאתם לא סגורים מה הקשר שלו... והשנה מסתבר שהאורח המסתורי הוא לא אחר מחברו הטוב של דוד אחר של איילה ובמקרה הוא שותף בחברת פרסום גדולה.

דברו עם קרובי משפחה בני גילכם. ארוחות החג מספקות הזדמנות נהדרת וכמעט יחידה להתעדכן מקרובי משפחה מעט יותר רחוקים. לי למשל יש קרובי משפחה שאני רואה אותם פעמיים בשנה, (שוב) ראש השנה ופסח. כל מפגש כזה מנוצל לעדכונים חמים ורכילות משפחתית עסיסית. בעיניי שלב העדכונים הוא החשוב ביותר במהלך הלילה. זה השלב בו אני מצליחה להתייעץ עם קרובי המשפחה שלי שרואים את שוק העבודה והלימודים בגובה העיניים שלי. בשונה מההורים שלנו, בני-הדודים שלי קרובים יותר לגילי ומכירים מקרוב את החוויות שאני עוברת. יתרה מזאת, רבים מהם נמצאים בשלבים דומים לשלב בו אני נמצאת, פשוט במקומות אחרים. לדוגמא, אני נמצאת בתחילת דרכי המקצועית בתחום משאבי אנוש ולאחר תואר ראשון ובן-דודי האהוב, אלון, בדיוק התחיל את הסטאז' שלו בחשבונאות בחברה גדולה בירושלים.

בפעם שעברה שנפגשנו אלון ואני התלבטנו ארוכות האם להיכנס לחברה גדול ומוכרת או לחברה קטנה ואלמונית יחסית. שנינו בדיוק עמדנו בצומת דרכים הראשונה המשמעותית שלנו והשיחות בינינו עזרו. למעשה, השיחה עם אלון הובילה אותי להגיש קורות חיים לתפקיד יועצת השמה בחבר הון אנושי, כי החלטנו יחד שעדיף ללכת על חברה גדולה בעלת שם חזק בשוק. ולכן אני מציעה לכל אחד ואחת להתעדכן אצל קרוביו בני גילכם. תופתעו לגלות שגם קרובי המשפחה שלכם מצפון ו/או דרום חולקים דילמות דומות ולפעמים דווקא העצה של קרוב-רחוק עשויה להיות בדיוק העצה שחיפשת.

הפעם הבלוג לבש בגדי חג וניסה להציע שני טיפים לארוחה המשפחתית הגדולה ביותר במהלך השנה, הלא היא פסח. לסיכום, חשוב לי להזכיר שתהליך חיפוש עבודה הוא במידה רבה תודעתי, ברגע שאנחנו מפנימים שאנחנו מחפשים עבודה נדע לנצל יותר הזדמנויות ורק כך נוכל להפוך גם את הארוחות המשפחתיות בפסח להזדמנויות לעבודה חדשה.

ובנימה זו, אני מאחלת לכל קוראיי חג חירות שמח! מי יתן שכולנו נמצא את עצמנו עובדים השנה בעבודה שמאתגרת אותנו וממלאה אותנו סיפוק. לו יהי!

התחלה - חדשה או לא? זו השאלה

הבלוג היום הוא אביבי במיוחד. לכבוד חג האביב הפוסט יוקדש להתחלות. למען הדיוק, הפוסט הזה יעסוק בהתחלות חדשות. ומה ההבדל אתם שואלים את עצמכם? מה היועצת הזו רוצה ממני אתם ממשיכים להקשות? אז הנה, "התחלה חדשה" היא יותר מסתם התחלה. אנחנו כל יום מתחילים דברים – אנחנו פוגשים אנשים חדשים, מתמכרים לסדרה חדשה, אוכלים משהו חדש. אבל נדיר שאנחנו מתחילים משהו מחדש. ועדיין לא הבנתם מה ההבדל? טוב נו, ברור שלא תבינו, עוד לא סיפרתי לכם... כאשר אנחנו מתחילים מחדש אנחנו מחליטים שהפעם ההתחלה שלנו תהיה שונה, אנחנו מקווים שבאמצעות התחלה חדשה נוכל להשפיע על התפתחות הדברים. איך הדברים יהיו בעתיד.

ספורט ודיאטה למשל הם דברים שאני מתחילה כל יום . בבוקר אני מתחילה את הדיאטה ולקראת ערב אני מסיימת אותה עם מגש פיצה וביקור קצר באגאדיר. אבל, לפני שבוע החלטתי שאני מתחילה את הדיאטה שלי מחדש, החלטתי שאני הפעם ניגשת לדיאטה לא כמו שניגשתי לדיאטות קודמות; הפעם החלטתי שאני אצליח! ובינתיים (טפו טפו טפו) הביקור היחידי באגאדיר היה ביום-הולדת לאחי הצעיר וגם אז "התחלתי מחדש" עם סלט בריאות. התחלה חדשה או לא התחלה חדשה?!?

האמת היא שאם תחשבו על זה רגע, אנחנו מתחילים מחדש לא מעט פעמים במהלך חיינו – ומקום עבודה חדש הוא הזדמנות נפלאה להתחלה חדשה! בהזדמנות זו אשמח שתכירו את יהודה, או בשמו הקודם: שרוך, כן כן כמו בנעליים. לא באמת צריך הרבה דמיון להבין למה קוראים לבן-אדם שמתיימר לשני מטר גובה "שרוך".

אני מלווה את יהודה כבר חודש וטיפה וביחד עברנו לא מעט חוויות עד שמצאנו לו את העבודה הנוכחית שלו. המקום בו "שרוך" הפך ליהודה. על פנוי הסיפור של יהודה מוכר ולא באמת מצדיק פוסט – מועמד מובטל, מועמד מחפש עבודה, מועמד מתראיין, מועמד מוצא עבודה. אבל, הסיפור של יהודה יוצא דופן כי הוא החליט "להתחיל מחדש". ומה זאת אומרת? טוב, סבלנות, תכף תדעו הכל...

פגשתי את יהודה לראשונה במסיבת גג אצל חברים. חבר משותף הכיר בינינו. זה הלך בערך ככה: "היי את יועצת השמה?? טוב, יופי. שרוך מחפש עבודה. דברו!" כמה פעמים זה קרה לי, אין לכם מושג... טוב, הדבר הראשון ששרוך אמר לי זה: "נעים מאד, תתעלמי ממנו, קוראים לי יהודה". ובאותו רגע ידעתי שהפעם יש משהו שונה באוויר, ולא זו לא הייתה הקאווה; זה היה יהודה. יהודה קלט שיש לו פה הזדמנות "להתחיל מחדש" והוא קפץ עליה. יהודה סיפר לי שהוא בדיוק סיים פסיכומטרי והוא מתלבט האם ללמוד, ואם ללמוד אז מה. הבנתי ישר שיהודה רציני בהתלבטות שלו והצעתי לו שניפגש לשיחה כמו שצריך.

יום למחרת יהודה נכנס אליי למשרד והמשכנו את שיחתנו. יהודה סיפר לי על הניסיון התעסוקתי שלו במהלך השנתיים האחרונות – ומה הוא לא עשה! שהשתחרר פנה לעבודה מועדפת בתחנת דלק, עבודה שהחזיק בה חודש בדיוק לפני שהפסיק בגלל כאבי ראש; כמה בתי קפה לאחר מכן הוא הוציא רישיון לאופנוע והפך לשליח פיצה, והפעם הוא החזיק חודשיים; ושאני פגשתי אותו הוא בדיוק הפסיק לעבוד כליצן במסיבות ימי-הולדת לילדים מהגן. בשיחה איתו גיליתי ששרוך זה דווקא אחלה שם לליצן! אז אחרי שתדלק 95 מלא, הוביל פיצות בגשם והוציא שפנים מהכובע אני פגשתי אותו, בג'ינס וחולצה קייצית מכופתרת, שהוא מתלבט. מתלבט מה לעשות. אבל דבר אחד יהודה ידע, יהודה רוצה להתחיל מחדש. הפעם יהודה רוצה שההתחלה תהיה משמעותית ותוביל אותו בדרך חדשה.

כאמור, אחרי חודש של חיפושים וראיונות עבודה יהודה מצא מקום עבודה שאיפשר לו להתחיל מחדש – חברת ביטוח. כן כן קראתם נכון, דווקא בחברת ביטוח יהודה מצא את האפשרות להתחיל מחדש. והאמת היא שמקום העבודה עצמו פחות רלבנטי ומה שכן קריטי לסיפור שלנו היא ההחלטה שיהודה קיבל: שרוך הפך ליהודה ויהודה הולך להפציץ! למעשה, יהודה יכול היה להחליט להתחיל מחדש כליצן, שליח פיצה או מתדלק אבל הוא בחר להתחיל מחדש כנציג שירות בחברת ביטוח גדולה.

מה שמעניין באמת זה מה שהוביל את יהודה לקבל את ההחלטה:

דע את עצמך! שאני פגשתי את יהודה לראשונה הוא היה עסוק בשאלה: מה אני רוצה לעשות שאהיה גדול? שאלה טיפוסית למועמדים שבדיוק סיימו פסיכומטרי ועומדים בפני ההחלטה האם ללמוד ומה. אבל בואו לא נעבוד על עצמנו, השאלה הזו מלווה אותנו עוד מימינו בחטיבה, דרך הצבא וממשיכה גם אחרי הלימודים באוניברסיטה. ולכן, השאלה האמיתית היא: נכון לעכשיו, מה אני רוצה לעשות שאהיה גדול? ובכן, התשובה של יהודה לעצמו הייתה: אני רוצה לעבוד בחברה גדולה עם שכר יפה ובתפקיד מקצועי. יהודה לא ידע בדיוק איזה תפקיד הוא רוצה או אפילו באיזה תחום; מה שהוא כן ידע זה שהוא רוצה לבחור מה הוא רוצה לעשות ולא למצוא את עצמו עובד במקום שהוא לא מרוצה ממנו בעוד כמה שנים מהיום. כלומר, יהודה רצה לקבל את ההחלטות ושאף אחד אחר לא יקבל אותם עבורו. ולכן, לאחר התייעצויות ארוכות בינינו, עם בני משפחתו, חבריו הקרובים ואפילו עם בוזו הליצן (חברו לעבודה הקודמת) יהודה החליט שהוא מתחיל את דרכו המקצועית היום. ומבין כל המשרות שהיו לי להציע לו יהודה בחר בזו כי הוא האמין שזו תקדם אותו יותר מכל האחרות.

אם כן, יהודה החליט להתחיל את דרכו המקצועית. התחלה חדשה או לא?

שיהיה בהצלחה!

מה הקשר בין מכבי, שוקולד ו7 חתיכות פיצה? ערב צוות כמובן!

והפעם בבלוג, הפתעה. זוכרים שלפני כמה פוסטים סיפרתי לכם על דני שהתקבל לחברת אינטרנט שיושבת בראשון לציון? נו, המועמד המושלם שלא פספס אף הזדמנות לטעות ורק בעקבות המוטיבציה הגדולה שגילה זכה בתפקיד הנכסף (הנה תזכורת http://myjobconfessions.blogspot.com/2011/02/blog-post_24.html)? ובכן השבוע הבלוג מארח את דני שוב. אין מה להגיד, דני הוא בהחלט יקיר הבלוג.

ביום חמישי שעבר דני יצא עם חבריו למחלקה בעבודה (ותזכרו את זה: כולל הדרגים הבכירים) לערב צוות במושב אלישמע (שוב, גם את זה תזכרו) שהתקיים בשעה 20:00 (ושוב, פרט קריטי בהתפתחות העלילה). האמת היא שכבר שבועיים שאני מלווה את דני בהכנותיו לערב הצוות ורק ביום ראשון קיבלתי את האישור הסופי לנסח את עלילות דני לפוסט.

הכל התחיל לפני שלושה שבועות שדני קיבל אי-מייל מפתיע. בנושא של האי-מייל נכתב "save the date" ובתוכו הייתה מודבקת הזמנה לערב צוות חווייתי שבמרכזו סדנת שוקולד וקפה שיתקיים ב31.3.11. המחשבה על ערב צוות בשלב כל כך מוקדם לעבודתו מעט הלחיצה את דני והוא החליט להתקשר אלי להתייעץ. במהלך השיחה בינינו רמזתי לו שהוא יכול, בזכות ערב הצוות, להפוך לדמות משמעותית יותר במקום העבודה שלו. דני השיב לי שהוא אכן מעוניין לחזק את מעמדו החברתי במקום העבודה. באותו רגע חלה תפנית בגישתו כלפי הערב צוות: החששות פינו את מקומם לציפייה דרוכה ורצון לתרום להצלחת הארוע.

בתחתית ההזמנה נכתב שיש צורך בהסעת עובדים (זוכרים, אמרנו שאלישמע זה פרט קריטי בסיפור הזה) ולכן כל מי שיש לו רכב ומוכן להסיע אחרים לארוע מתבקש להודיע על כך למארגני הארוע, מנהלי המחלקה של דני. למרות שדני נוהג במכונית ישנה בעלת תיבת הילוכים מאד לא חלקה הוא ראה בבקשה זו הזדמנות. דני השיב במהרה למייל וכתב שישמח לסייע בהסעת עובדים לארוע. המייל שלו תכף זכה למייל תשובה קצר וקולע מהמנהלת הישירה שלו: "תודה רבה על ההירתמות המהירה! אעדכן אותך בפרטים בהמשך J". דני היה מרוצה מהמייל החייכני והחליט באותו רגע שערב צוות זו הזדמנות נפלאה לשים את הרכב במוסך ולתקן האחת ולתמיד את תיבת ההילוכים השחוקה.

ביום הארוע דני הביא בגדים להחלפה כי ידע שלא יספיק לעצור בבית לפני הערב צוות. ובשעה 19:00 בדיוק החליף לבגדי הערב שלו. הוא קבע עם חבריו לטרמפ להיפגש בחניון של העבודה ב19:10. להפתעתו, בעקבות שינוי של הרגע האחרון, המנהלת הישירה שלו הופיעה ליד מכוניתו ואמרה שהיא תצטרף אליהם כי רכבה מושבת. שמח מההזדמנות שנפתחה בפניו דני הוביל את ארבעת הנוסעים למוכנית שלו בקומה השישית בחניון. כל הדרך לארוע יושבי הרכב דיברו על הכל למעט דבר אחד, עבודה! כן, דני סיפר לי שכל הדרך למושב הקטנטן באזור הוד השרון הם ניהלו דיונים על מכבי תל-אביב, שעון קיץ, חוף הים וגם על ההכנות לחתונה של דני (זוכרים שהוא התארס בפוסט הקודם?).

שהם הגיעו לארוע חברה מרבית העובדים כבר ישבו והתחילו לאכול ממגשי הפיצות שהיו מונחים על השולחנות ושתו מהבר. דני מיהר לאסוף כמה משולשי פיצות מכמה מגשים וקרא לכל נוסעי הרכב להצטרף אליו באכילת הפיצות. ושוב, במעין שידור חוזר שלפני חצי שעה, כל מי שנסע באוטו של דני התקבץ לאכול יחד ארוחת ערב של פיצות וקולה. ושוב, אותה החבורה דיברו על כלום ועל הכל, עוד קצת על החתונה של דני, קצת ג'סטין ביבר ושוב על מכבי, ממש כאילו היו חברי ילדות. בסוף הארוחה, דני קיבל צ'פחה על הגב מהמנהלת שלו שהתכופפה ולחשה לו באוזן "תודה שדאגת חברים שלך לקצת פיצה. שיחקת אותה".

אחרי תחרות אכילת פיצות (דני אגב הגיע למקום השני והמכובד, שבעה משולשים; אתם לא באמת רוצים לדעת כמה המנצח אכל...) התחלקו כל העובדים לשתי קבוצות ועברו בין ארבע תחנות שבכל תחנה הייתה להם הפעלה תחרותית נושאת פרסים. שדני ראה את אופציות הזכייה - מארז כוסות יין או ביקור ביקבי רמת הגולן - התעורר אצלו היצר התחרותי והוא נשבע לעצמו שהוא מביא לאשתו הטרייה לפחות הפתעה אחת מהערב צוות. בתחנה הראשונה ההפעלה הייתה חידון בנושא קפה. הא! דני חשב לעצמו, אחרי ארבע שנים של עבודה באילנס אני לא רואה אף אחד ממטר, מותק תכיני את האוטו, נוסעים ליקב! ואכן דני עבר את השאלות הראשונות ממש בקלות ועלה לסבב הגמר יחד עם המנהלת שלו ואחת העובדות הוותיקות במשרד. רגע לפני הגמר הגדול האיש שהפעיל את התחנה הניח שובר לכניסה זוגית ליקבי רמת הגולן ואמר "טוב, מוכנים לשאלה האחרונה. מי שיענה ראשון יזכה בשובר. והשאלה היא: מי יכול לנקוב ב9 ארצות שבהן מגדלים קפה?" דממה שררה. דני הסתכל על המנהלת ועל העובדת וראה אותן מתאמצות, שוברות את הראש. דני ידע שהן לא יודעות, מקסימום שש. אבל דני רצה ליהנות עוד קצת ועשה גם הוא פרצוף חושב. אחרי כמה רגעים רחמיו גברו והוא פנה אליהן ושאל "מוכנות?", עצר רגע לאוויר ואמר ברגיל "ברזיל, קולומביה, גואטמלה, ג'מייקה, קוסטה ריקו, אתיופיה, בוליביה וכמובן שגם פורטו ריקו, סלוודור וסנט דומינגו". דני כמובן זכה בכניסה זוגית ליקב רמת הגולן ובהמשך זכה גם במארז כוסות. במהלך הערב דני הפגין יצר תחרותי ומשימתי וגם שיתף פעולה בכל ההפעלות. התנהלותו של דני לא נעלמה מעינייה הבוחנות של המנהלת הישירה שלו שלאחר התחנה האחרונה שוב טפחה לו על הכתף ואמרה לו (הפעם בקול רם) "שיחקת אותה".

לקראת סוף הערב דני הציע טרמפ לשני עובדים וותיקים יותר שגרים גם הם בתל-אביב, אפילו באותו רחוב. במהלך הנסיעה הוותיקים שיתפו את דני ברכילות מהמשרד וקצת סיפרו על חייהם האישיים (בכל זאת נסיעה של חצי שעה). ואז לקראת סוף הנסיעה מבזק חדשות קטע את השיחה. הקריין פתח את המבזק בתוצאה של מכבי (אמרתי לכם ששעת הארוע זה עוד פרט קריטי). לשלושת נוסעי הרכב זה היה מספיק. השלושה נעצו אחד בשני מבטים של מבינים ומבלי להגיד כלום היה ברור לכולם שעכשיו הם נוסעים לפאב לראות ביחד את המשחק.

קצת אחרי חצות דני חזר הביתה מאושר. ובעצם למה לא? דני הרוויח ביושר ביקור ביקבי רמת הגולן ומארז כוסות יין. וגם אסור לשכוח את ההערכה של מהמנהלת הישירה שלו וגם כמה חברים חדשים.

ההצלחה של דני בערב צוות הייתה קשורה להחלטה שקיבל ברגע שהבין ש"ארוע חברה" או "ערב צוות" הם הזדמנות נהדרת לעובד/ת להדגיש מספר תכונות שאחרת לא היו באים לידי ביטוי; והדבר נכון כפליים לעובדים חדשים. "ארוע חברה" או "ערב צוות" הם עוד ארוע בלוח השנה המקצועי של מקום העבודה, וממש לא חברתי נטו. "ארוע חברה" או "ערב צוות" פותחים בפני העובדים את האופציה לחבור לאנשים חדשים בארגון (גם כאלה בתפקידי מפתח) וגם לגלות צדדים שפחות באים לידי ביטוי במהלך העבודה היומיומית.

והאמת היא שהשמחה של דני אפילו גדלה ביום למחרת, שהוא הגיע לעבודה. דני הרגיש נוח יותר מבחינה חברתית ואפילו יותר חשוב מזה, דני הרגיש שהאנשים בעבודה מכירים אותו יותר טוב בעקבות אותו ערב. ושעוד חיוך מעטר את פניו הוא הרים טלפון אחד נוסף אלי ואמר לי תודה. תודה על זה שעכשיו יש לו מתנה לתת לחמותי בפסח, מארז כוסות יין.

עצבן, מז'יק, סילבי, סאנשיין ועמיר הולכים למרכז הערכה...

מה הקשר בין חמשת הפיינליסטים של האח הגדול לתהליך חיפוש העבודה? סקרנים? פרסומת אחת וחזרנו. הופה חזרנו.

כיועצת השמה אני מכינה מועמדים רבים למרכזי הערכה, אחד הכלים הפופלריים למיון עובדים ומנהלים. למרות שכתבתי כבר בעבר על מרכזי הערכה (ראו http://myjobconfessions.blogspot.com/2010/11/blog-post.html) אני מרגישה שהגמר של האח הגדול הוא הזדמנות נהדרת לבחון מחדש את ההתמודדות עם מרכזי ההערכה.

לאלה מכם שלא מכירים, מרכז הערכה הינו כלי המיועד לבדוק את התנהגותם החברתית של מועמדים למשרה בהתאם לדרישות התפקיד. מרכזי הערכה, על פי רוב, מתחלקים לשלושה שלבים וכמו באח הגדול המועמדים נבחנים גם ברמה האישית וגם ברמה הקבוצתית. הפוסט הזה יתמקד בשלב השני של מרכז ההערכה: השלב הקבוצתי שבמהלכו קבוצת המועמדים מתבקשת לענות על שאלה אחת בהסכמה מלאה או להתגבר על משימה (כמו הרכבת פאזל). וזה, לא מזכיר לכם משהו... נו באמת, כלום? טוב, אתן לכם רמז: קרם פנים או בצל לפתיתים? יפה מאד, ידעתי שתעלו על זה בסוף, משימת התקציב השבועית! וכמו באח הגדול, מעבר של מרכז הערכה יכול להוביל אותכם לזכייה בתקציב מותרות.

בשלב הקבוצתי, כל מועמד נבחן בשתי רמות: ברמה האישית וברמה הקבוצתית. ברמה האישית הציפייה היא שהמועמד יידע להבחין בין עיקר ותפל, יגלה כושר ביטוי גבוה ועמידה במצבי לחץ. בנוסף, המועמד נבחן על מידת האסרטיביות שהוא מגלה במהלך המשימה ויכולתו להמציא "פתרונות יצירתיים" לדילמות שעולות במסגרת המשימה. ברמה הקבוצתית נבחנת התנהלותו במשימה ומידת תרומתו והשפעתו על ההחלטות המתקבלות בקבוצה.

ובטח אתם עדיין שואלים את עצמכם, מה הקשר בין האח הגדול למכרזי הערכה? ובכן, אגלה לכם סוד לכל אחת מהדמויות שהגיעו לגמר האח הגדול יש לפחות תכונה אחת שהיא חיוניות כדי לעבור בהצטיינות את שלב הדינמיקה הקבוצתית במרכזי ההערכה. והנה הם כאן, לפי סדר יציאתם מהבית - כוכבי האח הגדול והטיפים שלהם למרכזי הערכה.

סיון: לאורך העונה סיון הפגינה איפוק וניסתה לפשר בין צדדים מסוכסכים. כשכל הבית רעש וגעש במשימת יפן סיון ניסתה לפשר בין הצדדים. לאלה מכם שלא זוכרים, סיון ניסתה לשכנע את פרידה לקום מעט מאוחר יותר ורק אז לצאת לעשן היות וכחלק מהמשימה גם נופר, ליהיא וסיון צריכות היו ללוות אותה בצאתה לעשן ולנפנף עליה במניפה. הניסיון של סיון אמנם לא צלח אבל היא הוכיחה שהיא מסוגלת להקשיב לאחר ולנסות למצוא פתרון ביניים שיהיה מוסכם על שני הצדדים.

ותרשו לי לרגע לנפץ מיתוס של מרכזי הערכה: העיקר הוא לא להשמיע את קולך. ממש לא! ואם נצטט לרגע את המז'יק בכבודו ובעצמו העיקר הוא להשמיע קול מלא בתוכן, אפקטים ועלילה. בניסיונה להציף את כל הצדדים לוויכוח ומתוך זה לגבש החלטה מושכלת סיון מיתגה את עצמה ככוח מפשר בין דיירי הבית.

עמיר: החצי השני, והמאד לא יציב, של סיון לאורך העונה, הביא איתו לבית האח תכונה שמאבחנים רבים מחפשים בשלב הקבוצתי: אסרטיביות. ומה זה אומר בדיוק להיות אסרטיבי? ובכן, להיות אסרטיבי זה להיות בעל עמדה ולהקפיד להציג אותה בעקביות. עמיר היה אסרטיבי מאד בעמדתו לגבי הניקיון בבית והצליח אפילו לסחוף דיירים אחרים בבית. רבים ראו את התמונות שבהן אפילו אלעד טאטא את המטבח. אז... למרות שהוא הפסיד בגמר הגדול, זה הישג שאי-אפשר לקחת ממנו, אני בטוחה שלפחות אמא של אלעד גאה בהצלחה הגדולה של עמיר בבית.

נופר: מי שעקב אחרי נופר במהלך העונה ובמיוחד בשבועיים האחרונים, קיבל שיעור במשימתיות. המשימה של נופר הייתה לנצח בגמר ועל מנת להשיג את מטרתה נופר השתמשה בכל הכלים שעמדו לרשותה. בשונה משאר הדיירים, במהלך כל העונה, נופר הייתה מודעת לכללי הבית ולמשחק האסטרטגי של הSMSים. כחלק מהטקטיקה שלה, נופר פנתה ישירות (דרך 50 המצלמות שהיו בבית) לצופים ולא פעם נכנסה בדרישות לחדר האח הגדול על מנת שישפר את תדמיתה בחוץ - לדוגמא, נופר דרשה מהאח הגדול להוריד קטע שבו רואים את ג'קי מחזיק לב שבור בגלל שחששה שהיא תצא שוברת לבבות.

בשלב הקבוצתי המועמדים ניצבים בפני אתגר (שאלון או משימה) ועליהם לסיימו בדרך כלל בזמן קצוב. הנה דרך פשוטה בה תוכלו להוכיח למאבחנים שגם אתם, כמו נופר "עצבן" מור, משימתיים: הקפידו על הזמנים. בתחילת המשימה שאלו את הבוחן כמה זמן יש לכם לביצוע המשימה. במהלך המשימה הקפידו להקריא זמנים לשאר חברי הקבוצה והאיצו בהם ככל שהזמן אוזל. לאלה מכם שמוגבלים טכנולוגית ולא יודעים להפעיל את הסטופר בIphone ניתן לחלופין להתנדב לרשום ולרכז את הדיון שמתקיים ובזמן שאתם רושמים את עיקרי הדיון הקריאו את השורות התחתונות ונסו להניע לסיום המשימה.

ליהיא: עצמו את העיניים ונסו לדמיין את ליהיא. מה אתם רואים? זה רק אני או שראיתם דמות צהובה עם חיוך גדול נשענת קדימה, מתפוצצת מצחוק ומוחאת כף? ליהיא היא דמות so excited! אחרי כל הסיפור עם אבירם, עתי ונופר מה שייזכר מליהיא הוא החיוך הגדול שלה ושמחת החיים. והנה עלינו על עוד תכונה שהיא חיונית בשלב הקבוצתי במרכזי הערכה: המועמדים במרכזי הערכה נבחנים לא רק על יכולתם להצליח במשימה אלא גם הדרך בה הם מתנהלים.

מועמד שיצליח להעלות חיוך או להצחיק את חבריו לקבוצה ייחשב ככוח חיובי שמסוגל להשרות אווירה נעימה גם במצבי לחץ. ואין מה להגיד, מרכז הערכה זה מצב מלחיץ. אבל הסוד הוא לא להילחץ ולהלחיץ אלא להישאר קול, או בשפת הליהיא excited.

ג'קי: ובמעבר חד לזוכה של העונה השלישית של האח הגדול, הלא הוא ג'קי מנחם. טוב, אומה יקרה, ג'קי הוא הג'וקר, הלא צפוי בבית האח. רב המלצרים מהחומוסייה בת"א שחתום על חצי מהסלנג העברי החדש לא הפסיק להפתיע את דיירי האח עם אנדרטות של אהבה, משפטי מחץ והצגות יחיד מול סקולי. אם כן, ג'קי היה הקול המפתיע של העונה. למען האמת, שג'קי פותח את פה לא רק אנחנו לא יודעים מה הולך לקרות, יש לי תחושה שגם הוא לא ממש יודע מה הולך לקרות...

לכשרון היצירתי של ג'קי יש ביקוש רב במרכזי הערכה. בשלב הקבוצתי המועמדים מתבקשים, בין השאר, לחשוב "מחוץ לקופסא". ופה אני חייבת להגיד שאין לי טיפ מז'יק שיפתור כל בעיה, אבל מה שאני יכולה להגיד לכם זה שאל תפחדו לחשוב בגדול ולמצוא פתרונות של הביוקר. אל תחששו להביע את דעתכם ונסו לא להתקבע על הפתרונות השגרתיים שכולם מציעים.

והנה תרגיל קטן לפיתוח החשיבה היצירתית: הפכו את המשוואות הבאות לנכונות, על ידי הוספת קו אחד בלבד – אין לחזור על אותו פתרון פעמיים. בין הפותרים נכונה יוגרל דג זהב העונה לשם שימי.

1 + 2 = 5

4 + 3 = 17

אין מתכון קסמים אחד להצליח במרכז הערכה. החוכמה היא להתאים את עצמכם לדרישות התפקיד. ובכן, קוראים יקרים, אם הגעתם עד לפה סימן שאתם עומדים בפני מרכז הערכה או אודישנים לאח הגדול. נא להתנהג בהתאם!

אני, פורים

איזה כיף, פורים הגיע! פורים זה אחד החגים האהובים אם לא ה! למעשה, אני מאמינה שצריכים להכריז על פורים כחג הכי טוב שיש. ואם אתם לא מאמינים לי הנה כמה סיבות טובות שישכנעו אתכם: בפורים אין רגל קרושה או חזרת אלא אזני המן בשלל צבעים וטעמים; ארוחת החג המסורתית מפנה את מקומה למסיבות רחוב; ואת שירת "היא שעמדה" מחליפים בצפירות עולות ויורדות בעת הנהיגה... אני כמובן יכולה להמשיך ככה עוד, אבל אתם בטח מחכים לפואנטה. והפואנטה בפורים זו התחפושת. החופש לתכנן, לעצב ולבנות לעצמך תדמית זה פשוט..... זה פשוט כיף!

בעבודה שלי, בדומה לחג הפורים, אני עוסקת בבניית תדמית והעברתה מול מראיינים ומגייסים. הרי תחשבו על זה רגע, מה זה בעצם ראיון עבודה? ראיון עבודה זה פורים בקטן, חצי שעה של פורים באמצע היום. הרי כולנו מתבקשים לפני ראיון עבודה לתכנן, לעצב ולבנות לעצמו תדמית, כאשר במהלך הראיון עלינו להוכיח למראיין שאנחנו האדם המתאים למשרה. כמועמדים בראיונות עבודה אנחנו צריכים להיות יצירתיים, אופנתיים, חדשניים, שמרניים ולפעמים הכל יחד... ועכשיו אסביר את עצמי.

והפעם לכבוד פורים אחרוג ממנהגי ואספר לכם משהו קטן עלי (הגיע הזמן שאני אעשה לעצמי קצת פדיחות בבלוג הזה). אז ככה, אחרי שסיימתי תואר ראשון שלחתי קורות חיים לחברות רבות. מכיוון שלא ידעתי בדיוק מה אני רוצה לעשות שאהיה גדולה שלחתי את קורות החיים שלי למודעות רבות, אבל בעיקר למשרות בתחום שירות לקוחות, אדמיניסטרציה ומשאבי אנוש. הראיון הראשון שאליו זומנתי היה לתפקיד של מנהלת תיקי לקוחות בחברת סלולר שיש לה משרדים בתל-אביב. לחוצה לקראת הראיון הראשון, ביקשתי מאמא שלי להצטרף אלי למסע קניות כדי להצטייד ב"בגדי ראיונות עבודה". רק אחרי שלוש שעות של שיטוטים, חמש חנויות וארבע מוכרות מתוסכלות - הצלחתי למצוא בגדים יפים לראיון עבודה. בבוקר הראיון פרשתי את הבגדים החדשים שלי – ז'קט, מכנסיים מחויטות, חולצה מכופתרת עניבה ונעלי עקב גבוהות.

אין מה להגיד, נראתי 10. ובכל זאת אני מניחה שאתם מבינים עכשיו את מה שאני לא הבנתי אז: התדמית שלי לא תאמה את רוח הארגון. שהגעתי למשרדים של החברה הופתעתי לגלות שמרבית העובדים הגיעו בג'ינס וחולצת טריקו פשוטה. הפדיחה רק גדלה שמי שראיינה אותי הייתה צעירה ממני ולבשה שמלה קייצית וסנדלים. בעוד שכולם היו לבושים כאילו היה זה היום הראשון של החופש הגדול אני נראיתי כאילו הלכתי להעביר הרצאה בכנסת; המראיינת הייתה לבושה "עספור" ואני "פופוליטיקה". במקום ליצור לעצמי תדמית של בחורה רצינית שמחפשת לעבוד קשה ולהתחיל בקריירה אחרי התואר תייגתי את עצמי כמועמדת מבולבלת שלא יודעת להתאים את עצמה למקום עבודה.

על בשרי למדתי את אחד הלקחים החשובים ביותר לראיונות עבודה, "ברומא, התנהג כרומאי". להקל עליכם ולמנוע לעצמכם פדיחות כאלה הנה כמה טיפים פשוטים שיעזרו לכם "להתחפש" נכון לראיון העבודה הבא שלכם:

Google: ההכנות לראיון העבודה מתחילות הרבה קודם לראיון עצמו. על כל אחד להכין את עצמו לראיון העבודה ולדעת לתאר את הארגון אליו הוא מתמיין. את רוב המידע הנחוץ תוכלו כמובן למצוא באינטרנט- למשקיענים מומלץ ביקור מקדים בחברה המגייסת. חשוב להדגיש שהטיפ הזה תקף לכל מקום עבודה, בין אם זה בית קפה שכונתי או משרד רואי-חשבון בינ"ל. חשוב שהתדמית אותה אתם "מאמצים" רצויה ונתמכת ברמת הארגון. לדוגמא, ישנם מקומות תעסוקה שלא מגלים סובלנות לצבעים בשיער או שמחייבים קוד לבוש מחויט ומצד שני חברות בהם קוד לבוש מחויט נתפס כשמרני ופחות מתאים לרוח הארגון. תחשבו אתם רגע מתי פעם אחרונה ראיתם עורך דין במתחם הבורסה לבוש בשרוול.

בחרו את המסיכה המתאימה: ראיון עבודה, כמו פורים, הוא ארוע חריג. ברוב ימות השנה אנחנו לא מחופשים אלא מתנהגים בטבעיות: מדברים, אוכלים, צוחקים ועובדים בטבעיות. ולכן, התחפושת/תדמית אותה אתם בוחרים לחשוף בראיון העבודה צריכה להיות כזו שתוכלו "להחזיק" גם ביום-יום. ולכן, הגיעו לראיון העבודה שאתם מציגים תדמית שאתם מאמינים בה. לצורך המחשה בואו נחזור לדוגמא שלי. אילו המראיינת הייתה מקבלת אותי לעבודה הייתי נאלצת לקנות עוד כמה סטים של בגדים מחויטים וכמה זוגות נעליים (מכאיבות במיוחד!) על מנת לשמור על תדמית אמינה בעיני מי שראיינה אותי. דרך אגב, הבגדים שקניתי לראיון העבודה ההוא עדיין יושבים באותו מקום שהנחתי אותם לפני שנתיים שחזרתי מהראיון.

זה לא טיפ, אלא אל תעשה! למרות השוני בין מקומות העבודה ישנם כמה איסורים מוחלטים ומקובלים. השאירו בבית כפכפים ובגדי ים, גם במידה והראיון נערך ממש על קו החוף בתל-אביב. כמו כן, עדיף להימנע מאיפור זוהר וצעקני. השתדלו להימנע מכיתוב פוגעני או איורים בוטים על חולצות או תיקים. כלל אצבע נוסף הוא שעדיף להיות טיפה שמרני בראיון עבודה – עדיף להיזהר ולהתקבל מאשר להתפרע ולהידחות.

ראיונות עבודה הם הזדמנות נהדרת עבור כל אחד לתכנן ולהציג תדמית מסוימת כלפי מקום עבודה פוטנציאלי. ולכן, יש להשתמש בהזדמנות הזו להדגיש תכונות אופי שחשוב שיעברו למראיין. עם זאת, זכרו שהתדמית חייבת לשקף אתכם, ובמידה ותעברו את ראיון העבודה תידרשו לעמוד בציפיות שיצרת לעצמך בעת הראיון. אין מה לעשות, לא כל יום פורים.

החובה להתכונן (גם) לבלתי-צפוי

אני מקפידה לספר לכם מדי שבוע על חוויות שהיו למועמדים שלי בתהליך חיפוש העבודה. הפעם לצערי, עבדכם הנאמן מבקשת את סליחתכם מראש, כי הפעם אספר לכם סיפור של חוסר הצלחה. וזאת כדי שנלמד להתמודד עם אחד המכשולים הגדולים של ראיונות עבודה: שאלות לא-צפויות.

המפגש ביני לבין מיכאל הציף אצלי את הצורך לחדד את הכלל הראשון בראיונות עבודה: החובה להתכונן (גם) לבלתי-צפוי. על פניו, מיכאל הוא הימור בטוח: בעל תואר ראשון בכלכלה (בהצטיינות!) ואפילו מספר שנים במוקד שירות ומכירה בבית השקעות מוביל באזור ת"א. האמת היא, שראיתי את מיכאל בפעם הראשונה כבר דמיינתי את מכתב התודה שאקבל לאחר שיתקבל לעבודה כל כך מהר. ואכן, לאחר חצי שעה של ראיון אנושי נפרדתי ממיכאל שבידיו 4 ראיונות עבודה, כולם לימים הקרובים. עכשיו שתבינו, למועמדים עם קורות חיים כמו של מיכאל יש ה-מ-ו-ן אופציות ולכן תיאמנו את המיונים על פי סדר העדיפויות של מיכאל.

הראיון הראשון של מיכאל נערך בבנק מוביל בתל-אביב, יומיים אחרי שנפגשנו. מיכאל קם בבוקר ובזמן, לבש את חולצת המזל שלו, לקח מונית ספיישל להבטיח שלא יאחר ונכנס לבניין בו נערך הראיון שהוא מקדים ברבע שעה. מלא ביטחון מיכאל נכנס לראיון רק בשביל לצאת מתוסכל אחרי 25 דקות. למרות שמיכאל ידע שלא עבר את הראיון, הוא לא ידע להגיד לי למה. עם יציאתו מחדר המראיינת מיכאל עלה על מונית ואמר לנהג מונית (כמו בסרט אמריקאי ישן) "נהג, קח אותי לחבר".

איך שראה אותי, מיכאל משך בכתפיו ואמר "לא עברתי את הראיון! אני מרגיש את זה". גודל המועקה שרבצה על מיכאל היה ברור. שהתיישב, ביקשתי שירשום לי את כל השאלות שנשאל. שסיים לרשום הצעתי לו שנעשה שחזור של הראיון. תחילה לא הבנתי מהי הבעיה, מיכאל ענה בהצטיינות על כל השאלות המוכרות שנשאלות בראיונות עבודה. למעשה, דבריו היו כה משכנעים ורהוטים כך שהתחשק לי לרוץ למראיינת בבנק ולדרוש הסבר למה הוא לא התקבל. פרטי, נמקי והסבירי!

אבל במהרה נתגלה עקב האכילס של מיכאל, שאלות לא-צפויות. כפי שכבר כתבתי למעלה, מיכאל הוא מהמועמדים שיועצות השמה חולמות עליהם בלילות ובהתאם לזאת מיכאל השקיע זמן רב בהכנה לראיון העבודה. הבעיה היא שמיכאל לא התכונן לשאלות יצירתיות ולא-צפויות. השאלה שנשאל הייתה:

ספר לי חוויית שירות גרועה שהייתה לך בשנה האחרונה וכיצד התמודדת עמה?

לפני שנשוב למיכאל חשוב שתבינו כי בכל פעם שאתם נשאלים שאלה לא-צפויה יש לפעול בשני שלבים:

1. להבין מה המראיין שואל ומדוע: השימוש בשאלות לא-צפויות נועד להפתיע את המועמד ו"לחשוף" את פרצופו האמיתי. ולכן, לפני שעונים לשאלה לא-צפויה חשוב מאד להבין את השאלה ולנסות להבין למה נשאלה.

2. היו אחידים בתשובותיכם: לאחר שהבנתם את השאלה עצמה ומה מניע את המראיין לשאול אותה נסו להיות אחידים בתשובותיכם. זכרו, בראיון עבודה חשוב להעביר מסר אחיד וברור למראיין אודות הכישורים שלכם ומדוע אתם מתאימים לתפקיד.

ניקח לדוגמא, ניקח את שאלת חווית השירות הגרועה שהמראיינת הציבה בפני מיכאל. שאלת חוויית השירות הגרועה, נועדה לחשוף כיצד מיכאל מגדיר חוויית שירות גרועה וחשוב מזה כיצד התמודד עם חוויית השירות הגרועה. כלומר, שאלת חוויית השירות הגרועה בוחנת את התנהלותו הטבעית של המועמד "בחיים האמיתיים" ולא רק את התנהלותו המקצועית. והסיבה ששאלה זו הכשילה אותו הייתה כי תשובתו של מיכאל סתרה את כל שאר הדברים שנאמרו במהלך הראיון. לאורך הראיון מיכאל הציג בביטחון רב את קורות חייו והרבה לדבר עליו כדמות כריזמטית, סמכותית ולא-מתפשרת. אך, מיכאל בחר לספר למראיינת על ארוחה רומנטית שאליה יצא עם ארוסתו שהפך עד מהרה למסע ייסורים שהסתיים בחשבון תפוח של 780 ש"ח! מבלי להיכנס לכל הפרטים, אוכל להגיד שהמלצרית שפכה יין על מיכאל, המנה העיקרית הגיעה באיחור של 40 דקות והמטבח בדיוק נסגר שרצו להזמין קינוח. ולמרות כל זאת, מיכאל סיפר למראיינת ששילם את החשבון ונשבע בלבו שלעולם לא יחזור למסעדה הזו – תגובה פסיבית ושונה לחלוטין ממה שמיכאל העיד על עצמו עד עכשיו.

אחרי חצי שעה של סימולציות ועבודה ממוקדת על "שאלות לא-צפויות" מיכאל התמלא ביטחון שוב. יום למחרת מיכאל כבר היה בראיון בבית השקעות בבורסה והפעם שנשאל שאלה לא צפויה ביקש רגע לחשוב. הפעם, מיכאל ציפה לשאלה הבלתי-צפויה ובאופן צפוי ענה תשובה לא-צפויה. כמה צפוי...

אח שלי!

לא תאמינו איפה הייתי היום! אני כל כך בטוחה בזה שאני מהמרת על 100 ש"ח שגם אם אחשוף כמה רמזים, לא תגלו. אז ככה... היום הגעתי לגני התערוכה ועם כניסתי לביתן 10 שמעתי מעשרות רמקולים שירי MTV בפול ווליום, כשהמשכתי פנימה איש כחול על קביים מ-מ-ש גבוהים הביא לי סוכרייה אדומה, עשרות אנשים שאלו אותי מה אני הולכת לעשות עכשיו (כאילו שיש משהו בוער "עכשיו" שאני חייבת לעשות משהו בכלל) ומכל עבר חילקו לי אוכל ושתייה חינם. לא יודעים? טוב, רמז אחרון – ללא ספק צמד המילים הפופלרי ביותר היה, "אח שלי". יודעים??

טוב, אגלה לכם, הייתי בכנס משתחררים! איזה מוזר לחזור לכנס משתחררים, והפעם כיועצת השמה. בכנס חשבתי שלמרות שעברו שנים מאז שהייתי כאן כחיילת על סף השחרור, דבר לא השתנה. האמת היא, הכנס לא השתנה זו אני ששונה. היום, אחרי פסיכומטרי/ טיול למזרח/ תואר ראשון אני רואה דברים אחרת! השחרור מצה"ל זה הזדמנות ענקית להתחיל לבנות את עצמך.

במהלך היום פגשתי המון חיילים, אבל היה אחד שליווה אותי כל היום– אריאל, חייל מצטיין מיחידת אגוז. פגשתי אותו לראשונה בתור לסנדוויצ'ים בחינם, חצי שעה חיכינו! בפעם השנייה היה זה אריאל שניגש לעמדה של "חבר הון אנושי" לבדוק מה אנחנו מחלקים חינם. בשלב הזה אריאל היה אחרי "שופינג" בכל הדוכנים של חברות המשתתפות בכנס. אריאל לבש עליו שלוש חולצות חדשות, 4 תיקים של מכללות ושלושה כובעים של שלושת חברות הסלולר. רק אחרי שקיבל כוס גדולה של אייס-קפה התיישב לנוח מה"שופינג" באחד השולחנות שלנו. פניתי לאריאל ושאלתי אותו מתי הוא משתחרר. אריאל, מבלי להתבלבל, אמר "אחותי, אל תדאגי לי אני מסודר, אני משתחרר ביום רביעי ובעוד שבועיים אני מתחיל בתחנת דלק. ואל תשאלי, היה רק סנדוויץ' טונה! איכססס!" נחושה מהאתגר שהציב בפניי אריאל המשכתי ושיבחתי אותו על הרצינות שלו. אבל בסופו של דבר לא יכולתי להתאפק ושאלתי את אריאל, למה הוא רוצה לעבוד בתחנת דלק. התשובה של אריאל הייתה חד-משמעתי, מענק עבודה מועדפת (אותו סכום כספי של 9,000 ש"ח המוענק לחיילים משוחררים שעובדים בתחום הבנייה, סיעוד, תיירות או חקלאות או בתחנות דלק במשך חצי שנה). בנקודה הזו, כיועצת השמה, לא נחה נפשי ושאלתי אותו שאלה נוספת – זו הסיבה היחידה? עדיין קצת עצבני מתקרית הסנדוויץ' אריאל ענה "מה פתאום, אני ממש מחכה לכאבי ראש ולמשמרות בחמסין של אוגוסט". והפעם, אני מבלי להתבלבל, אמרתי לו "אח שלי, אתה עושה טעות, לא שמעת על מענק התמדה?" פרצופו של אריאל קפא, לרגע חשבתי ששתה את האייס קפה מהר מדי, אבל הבנתי שזה לא זה אלא שדבריי הפתיעו אותו – כנראה הוא לא יודע מה זה מענק התמדה. ובכן, חיילים משוחררים כדאי שתדעו שחברות רבות מעניקות לעובדיהם מענק התמדה- מענק חד-פעמי שניתן לעובד לאחר מספר חודשי עבודה, בד"כ 10 חודשי עבודה.

שלא תבינו אותי לא נכון, מענק מועדפת זה דבר קריטי בשיקולים שלנו האם לקחת עבודה כזו או אחרת – אבל שיש חברות שמציעות לחיילים משוחררים שכר בסיס יותר גבוה, תנאי עבודה נוחים יותר, ניסיון תעסוקתי משמעותי יותר וגם מענק התמדה, אין סיבה להתפשר!

ברגע שאריאל הבין שיש דרכים קלות ורווחיות יותר ליהנות ממענק הוא ההתעניין אילו חברות מציעות את המענק. אמרתי לו שישנן חברות רבות כמו חברות הסלולר והתקשורת שפיתחו מסלולים מיוחדים לחיילים משוחררים עם מענק התמדה ואפילו כרטיסי טיסה לטיול הגדול. השיחה בינינו נגמרה בתיאום מיונים להמשך השבוע בשלוש חברות שמעניקות מענק התמדה. אני מאמינה שכבר עד הפוסט הבא נדע האם ולאן אריאל התקבל ומי יודע, אולי גם לאן הוא רוצה לטוס בעוד שנה מהיום...

שנגמר היום שוב פגשתי את אריאל (עם אפילו יותר חולצות ותיקים ממקודם), וגם הפעם הוא החזיק סנדוויץ' טונה חדש. מבולבלת, שאלתי אותו לפשר הסנדוויץ' הרי שעתיים קודם לכן אכל מולי סנדוויץ' טונה בסבל רב. אריאל הסתכל עלי וענה בפשטות, "אם נותנים לך, לא תיקח?" אני בטוחה שאריאל יתקבל באחד המיונים שתיאמתי לו ויקח איתו כל הדרך לבנק את מענק ההתמדה.

והנה, לקינוח עוד כמה תמונות מהכנס: